כנס שנתי של איגוד אדריכלי הנוף בישראל יתקיים ביום חמישי הקרוב (11.12) ובו יציג האיגוד לראשונה אמנה לקיימות עירונית של אדריכלי הנוף, שמטרתה לצקת תכנים בני מדידה למושג עיר ירוקה ובריאה.
הקיימות העירונית עליה ידברו בכנס, אינה קשורה באופן מובהק דווקא לבניה ירוקה, זהו רק אחד מההיבטים של קיימות עירונית. "הטריגר לכנס הזה היה הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני בבת-ים, שהתקיימה באפריל השנה", אומרת תמר דראל-פוספלד, יו"ר איגוד אדריכלי הנוף בישראל שהייתה גם אחת מאוצרות הביאנלה, "זו תרבות עירונית. לקחת חלק מהמרחב הפתוח שאף אחד לא חשב או התכוון להשתמש בו ולהצליח ליצור ממנו משהו טוב".
הביאנלה בבת-ים הייתה חלק ממהלך שמקדמת העירייה בחמש שנים האחרונות לחשיבה ועיסוק במרחב העירוני הציבורי של העיר השנייה בצפיפותה בישראל (אחרי בני ברק). זה התחיל בדברים קטנים כמו עץ ופיסת דשא, המשיך בעבודה של העירייה על המרחבים הציבוריים של העיר והוביל ליוזמת הביאנלה ואירוח כנסים מסוג זה. "הפוקוס שלנו בביאנלה היה לראות איך המרחב העירוני יכול להציע אופציות לאנשים שחיים שם ולהעשיר את החוויה של החיים בעיר, במרחבים הפתוחים שלה. מכיוון שהביאנלה הייתה סוג של מעבדה עם 30 אתרים כאלה כל אחד היה מן ניסוי. מה אפשר להציע במרחב? מה יקרה ביחסי גומלין שיתפתחו שם בין העירייה, המתכננים והתושבים? חשבנו שזה יהיה נכון להביא את הסיטואציות האלה לדיון ולהסתכל מה אפשר ללמוד מזה? מה אפשר ליישם מזה? מה צריך לשנות בזה? מה מייצר אופציה עירונית מעניינת? הכנס הזה אמור לתת איזושהי פרספקטיבה על מה שקרה שם", אומרת סיגל בר-ניר, חוקרת תרבות, אדריכלות ונוף, ואחת מאוצרות הביאנלה.
מה ההבדל בין הקיימות העירונית שאת מדברת עליה לבין עירוניות מתחדשת?
"הניו אורבניזם יש לו מודל. סיינה לדוגמא. ערים שיש להם איזה מבנה, יש להם מרכז עיר. יש שם כמיהה למשהו שהיה. נקודת המבט שלנו, שאיננה מבטלת את מה שהם עושים, מציעה להסתכל על הקיים. אנחנו אומרים: אין מה לייצר לבת ים מרכז עיר מטבעה, אין לה מרכז. בואו נסתכל מה יש בבת ים ולא ננסה לכפות עליה סוג של אורבניזם, אלא ננסה להבין מה מתוך ה'יש' הזה אפשר לחזק או לחדד ולייצר מה'יש' מקום שטוב יותר לחיות בו. הפרויקטים שהיו בביאנלה לא שינו את האורבניזם העמוק של בת ים, אלא עשו לה מן פירסינג כזה, מן אקופונקטורה כזאת", אומרת בר-ניר.
מה הקשר בין הקיימות העירונית לבנייה ירוקה? האם התקן הישראלי (ת"י 5281) מדבר על קיימות עירונית?
"יש מדדים לבניה ירוקה, להעמדת המבנה, לניצול אנרגיה, אבל זה לא בהכרח קשור לאיכות החיים בעיר. הם לא מבטיחים את איכות החיים שאני מדברת עליה. תכנון טוב יגביר את תחושת השייכות שלי במרחב הציבורי. סף הבית שלי לא יתחיל בדלת הכניסה, אלא בחוץ על שפת הרחוב או בכניסה לשכונה ואולי אפילו בכניסה לעיר", מוסיפה דראל-פוספלד.
מה לדעתך צריך להשתנות בישראל כדי שהמצב יהיה טוב יותר?
"ההישרדות שמושרשת בחיים שלנו בישראל. צריך לחנך את הציבור לדרוש משהו אחר. שכשהציבור הקים צעקה כל כך גדולה בנוגע לכביש 6, משרד האוצר ומשרד התחבורה שינו את הקריטריונים של השיפוט בבחירת הזכיין. זה לא היה מחיר בלבד, היו מדדים לקביעת איכות", מוסיפה דראל-פוספלד, שניהלה עבור הזכיין את פיתוח ושיקום הנוף במשך שש שנים. כביש 6 הוא דוגמא ליכולת של הציבור להשפיע על התייחסות הרשויות על המרחב הציבורי, ששייך לכולנו. מאבק ציבורי מתמשך וארוך שנים הוביל לכך שבניית הכביש, עם כל ההרס והפגיעה שלו בנוף הטבעי בישראל, נעשתה באופן מתחשב ורגיש הרבה יותר מהמקובל במחוזותינו".
אורח הכבוד של הכנס הוא פיטר בישופ. בישופ מנהל את הגוף Design for London שהוקם לעבוד תחת ראש עיריית לונדון. תפקידו הוא לוודא שהאסטרטגיה, הדוגלת בהפיכת לונדון לעיר אחראית יותר על הסביבה שלה, תחלחל עד לאחרון העוסקים בתכנון בעיר. "אנחנו רוצים לדעת כיצד מצליח בישופ להנחיל את האסטרטגיה התכנונית בצורה כל כך רחבה", מסבירה דראל-פוספלד. בישופ אחראי לסנכרון כל הפועלים בתכנון העירוני למימוש החזון של יצירת מרחב ציבורי שמיש, תכנון בניינים עם השפעה נמוכה על הסביבה, בניית בניינים נגישים וקידום תשתית תחבורתית המאפשרת תנועה נוחה וקלה בעיר.
שנת 2008 היא השנה הראשונה בה יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם חיה בערים. הרלוונטיות של המרחב הציבורי העירוני והעיסוק בו תופסים מקום נרחב יותר בשיח האדריכלי המקומי כמו גם העולמי. המרחב הזה שייך לכולנו והוא גם המקום בו העיר מתממשת".
