דו"ח העוני השנה היה אקורד הסיום בתקופה של הישגים כלכליים. הצמיחה גדלה, הגירעון קטן ומצבה של ישראל לא היה יכול להיות טוב יותר. רק סקטור אחד נותר ללא שינוי - העניים. למרות שנים של צמיחה מעט מאוד עניים נהיו עניים פחות. המדד הזה רק מוכיח שתיאורית החלחול לפיה, ההשקעה מלמעלה בבעלי ההון והשפע יחלחלו בהדרגה עד לשכבות המוחלשות, נכשלה. אם בשנות הגאות לא הצלחנו להיטיב עם השכבות החלשות, מה יקרה כעת כשאנו בעיצומו של אחד המשברים הכלכליים הקשים ביותר שידענו.
נהוג להאשים את נערי האוצר בכל צרות הכלכלה ובעיקר בקפיטליזם הגס שאנו עדים לו. אני מסרב לזרוק עליהם את האחריות. בסופו של דבר מי שמנווט את הספינה היא ממשלת ישראל ושריה, וזו ניהלה בשנים האחרונות מדיניות מאוד ברורה. מאחרי המדיניות הזו יש שם ויש כתובת - בנימין נתניהו, האיש המחשיב עצמו למר כלכלה הביא את ישראל לכלכלת שוק קיצונית, בדומה לזה שהנהיג ג'ורג' בוש בארה"ב.
נתניהו מאמין שהמדינה אינה מסוגלת לנהל כלום ולכן צריך להפריט הכל, מחברות ממשלתיות ועד שירותים חברתיים. אנחנו, לעומתו, תומכים בתפיסה סוציאל-דמוקרטית שיודעת להעריך את תפקידו של השוק, אך גם מכירה בחשיבותם הגדולה של מנגנוני איזון ובלימה של המדינה. לדעתנו, המדינה צריכה לחשוב היטב לפני שהיא מפריטה עצמה לדעת.
נתניהו, בניגוד לחברי קדימה והעבודה, אינו מסתיר את עמדותיו. הוא מאמין שהמגזר הציבורי הוא איש שמן ומזיק התלוי כעל על כתפי המגזר הפרטי, לכן הוא מציע להפריט את מרבית נכסי המדינה, להוריד מיסים ובכך להקטין את הכנסות המדינה ולהשקיע את כספי הפנסיה בבורסה ולא באגרות חוב ממשלתיות. הבעיה היא שנתניהו לא מסביר כיצד הדבר משתלב עם תוספת השקעה בחינוך, בבריאות ובביטחון אותם הוא מבטיח. כנראה, חודשיים לפני הבחירות זהו זמן הקוסמים, המכשפים ומבטיחי הסרק.
להחזיר את האחריות לידי המדינה
לעומת נתניהו, ממשלת קדימה-העבודה-ש"ס התגאתה עד מאוד על היותה "חברתית" ועל ניהול מדיניות כלכלית לתפארת, המתאפיינת הן בהגדלת הצמיחה והן ברגש חברתי ייחודי מאין כמוהו. אין צורך לומר שלא כך הם פני הדברים ושבכל פרמטר אפשרי, מדינת ישראל שוברת שיאים עולמיים: במספר הילדים מתחת לקו העוני, בפערים בחינוך, ברמה נמוכה של קצבאות זקנה ועוד. בפועל, הממשלה היוצאת עשתה לא יותר מלהמשיך ולהוביל את מדיניותו הכלכלית של בנימין נתניהו, שהביאה להחלשת מעמד הביניים והשכבות הנמוכות ויצירת חברה עם פערים הולכים ומעמיקים.
התוכנית הכלכלית הסוציאל-דמוקרטית מתבססת על מספר פעולות מיידיות. ראשית, מתן רשת ביטחון כלכלית רחבה כדי למנוע את הסכנה שבנטישת הקרנות. בנוסף, לתמהיל הפתרון מתווספים שני מרכיבים: הגדלת המרכיב של אג"ח ממשלתי בהשקעות וערבות מדינה על האג"ח הקיים. ובמקביל אנו חושבים שהמדינה צריכה להשקיע חלק מהכסף המצוי בקרנות בתשתיות, כבישים, חשמל, רכבות, התפלה ועוד.
אני חושב שמדינת ישראל חייבת להחזיר לעצמה את הכוח ואת האחריות לאזרחיה. הבריחה אל השוק החופשי היא רק צד אחד במגוון נושאים בהם המדינה מתחמקת מלקיחת אחריות. במידה שהמשבר הנוכחי יעשה את השינוי, המדינה תצא מחוזקת ממנו.
* ח"כ חיים אורון הוא יו"ר מרצ וחבר ועדת הכספים של הכנסת.