מתקפת הטרור הרצחנית במומביי, שנמשכה מספר ימים וגבתה את חייהם של מאות בני אדם הכעיסה לא רק את אזרחיה הפשוטים של הודו. גם אנשי הרוח במדינה הזדעזעו מהפיגוע והתקשו להישאר אדישים למראות הקשים מבירתה הכלכלית של ארצם. אחד מאותם אינטלקטואלים הוא ארווינד אדיגה.
אדיגה, רווק מושבע, מתגורר בימים אלו במומביי. בראיון שהעניק באוקטובר ל"גרדיאן" הבריטי, אמר הסופר הצעיר כי הבעיה המעסיקה אותו כיום היא שבעלי הדירות בעיר אינם מסכימים להשכיר דירותיהם לרווקים. מדוע? "הם חושבים שרווקים חייבים להיות טרוריסטים. אני לא טרוריסט. למעשה, אם תבדקו את הביוגרפיה של מרבית הטרוריסטים ההודים, תגלו שהם בעלי משפחות שאינן סובלות מעוני".
אדיגה נולד בהודו בשנת 1974. חלק מילדותו עברה עליו באוסטרליה והוא מחזיק באזרחות כפולה - הודית ואוסטרלית. הוא נולד בצ'נאיי אך היגר עם משפחתו לאוסטרליה. אדיגה למד ספרות אנגלית באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק ובאוניברסיטת אוקספורד. לאחרונה זכה בפרס "בוקר" היוקרתי לספרות השנה על ספרו ה"טיגריס הלבן", שתורגם לעברית בהוצאת "פן הוצאה לאור", אך דרכו המקצועית החלה דווקא בתור כתב כלכלי. הוא עבד בתור מתמחה בעיתון הפיננסי ה"פייננשל טיימס" וכתב גם ל"וול סטריט ג'ורנל". הוא שימש כתב השבועון "טיים" כתב השבועון בדרום אסיה במשך שלוש שנים.
אדיגה הוא הסופר ההודי הרביעי שזכה עד היום בפרס "בוקר". ספרו גרף הצלחה גדולה ברחבי העולם כשלצדה ביקורת חריפה. תיאורו הבלתי אוהד של החברה ההודית, המונעת כיום, לטענתו, בעיקר על ידי שחיתות עקב הצמיחה הכלכלית המואצת, עוררה סערה ציבורית בהודו.
"מומבאי תחזור לשגרה בקרוב מאוד"
בשיחה עם וואלה! חדשות ממומביי מבהיר אדיגה כי מתקפת הטרור היתה בבחינת איום שריחף מעל הודו כבר זמן מה: "הפיגוע לא באמת הפתיע את ההודים. היו לנו פיגועים רבים בשנים האחרונות. כמו כן, זוהי כנראה מתקפה שתוכננה במשך זמן רב ואפילו יש דיווחים על כך שבעלי המלונות קיבלו התרעה מוקדמת, שאותה הם העבירו לגורמי הביטחון".
בהודו מיהרו להפנות אצבע מאשימה ליריבה הוותיקה פקיסטן. גם אדיגה סבור שהפעם לא מדובר בסכסוך אתני פנים הודי ומעריך כי מדובר בגורמים בפקיסטן או בג'יהאד העולמי: "מאוד קשה לקבוע כרגע. בדרך כלל הפיגועים בהודו קשורים לסכסוכים האתניים במדינה, אך נראה שהפעם מדובר בשילוב של השניים. להערכתי מדובר בגורמי ג'יהאד עולמי שצמחו בפקיסטן, אך אין ספק שכדי להוציא לפועל את המתקפה הם היו חייבים לקבל סיוע מתוך הודו. גורמים הודים כנראה סייעו להם, אך עלינו להיות מאוד זהירים בהאשמות שלנו ולהמתין לפרסום תוצאות החקירה".
הוא עצמו לא סבור שהמתיחות עם פקיסטן תוביל למלחמה רביעית בין השתיים, מאז קיבלו את עצמאותן מבריטניה בשנת 1947: "ההודים יודעים שהממשל בפקיסטן לא באמת שולט בארגוני הג'יהאד הרבים שפועלים במדינה. הם הוקמו בשנים קודמות, אך השליטה והפיקוח עליהם אבדו. אני לא חושב שהממשל הפקיסטני מעורב במתקפה. כיום יש שם שלטון חדש. אסיף עלי זרדרי (נשיא פקיסטן) הוא מנהיג חדש שמנסה לשפר את היחסים בין המדינות ולהפיג את המתיחות. עם זאת, ההודים יידרשו שהפקיסטנים יגבירו את הפיקוח על פעילי הטרור הפועלים בשטחם, אבל הם לא יאשימו את הממשלה".
כמי שחי בהודו במשך שנים רבות, מדינה שידעה פיגועים רבים בעבר, איך לדעתך תשפיע המתקפה במומביי?
"העם ההודי הוא חזק ומאוד דינמי. גם מומביי תחזור לשגרה בקרוב. הודו תשכח מהמתקפה ותמשיך הלאה, כפי שעשתה לאחר פיגועים קשים בעבר. עם זאת, הביקורת על הממשלה, שגם לפני הפיגוע היתה מאוד חריפה בגלל נושאים שונים בהם כלכלה, צפויה לגבור". הוא משוכנע שלאירוע עצמו לא תהיה השפעה פוליטית על הודו בבחירות שאמורות להיערך בשנת 2009.
כיצד להערכתך הודו תגיב לפיגוע?
"ממשלת הודו לא תעשה דבר. להודים אין כל אמון בממשלה שלהם, שלא באמת יכולה להגן עליהם. אותה ממשלה נמצאת בשלטון כבר ארבע שנים ומעולם לא עשתה דבר לאחר פיגועים שקרו בזמן הקדנציה שלה. אין לה אמון במערכת הביטחון כפי שיש אצלכם. הסיכוי היחיד שלנו לשינוי כלשהו הוא אם אזרחי הודו יתעשתו ויבינו שאסור לשתף פעולה עם הג'יהאד העולמי, מכיוון שההשלכות יפגעו בכל שכבות האוכלוסיה. אם האזרחים יבינו שאסור לשתף איתם פעולה ויגבירו את העירונות שלהם, אולי נוכל לראות שינוי כלשהו".
ביקורת רבה נמתחה על תפקוד כוחות הביטחון ההודים באירוע. לפי הדיווחים, לכוחות הקומנדו לקח שבע שעות להגיע למומביי, וגם אז הם נלחמו שעות ארוכות ב-10 מחבלים בלבד. אך אדיגה דוחה את הביקורת ושוב הוא מאשים את הפוליטיקאים בארצו: "כוחות הביטחון, הקומנדו והמפקדים פעלו ללא דופי. צריך לזכור שכמעט ולא היה להם מודיעין והם פעלו בתנאים קשים ביותר נגד קבוצת מחבלים מאורגנת שתיכננה את המתקפה זמן רב מראש. הם פעלו ביעילות. אם צריך להאשים מישהו, אז זו צריכה להיות הממשלה. היא לא הפעילה נכון את כוחות הביטחון ופחדה לקחת סיכונים".