פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מתי נבין שטרור הוא טרור?

      מי שטוען כי אין קשר בין הפיגועים במומביי להתקפות מעזה לוקה בעיוורון. צביקה פוגל חושב שאם לא נשתמש בכל כוחנו, נשלם מחיר יקר

      המרחק בין מומביי לנחל עוז קצר כמו המרחק שבין הג'יהאד האסלאמי העולמי לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, או כמו המרחק שבין אל קאעידה לחיזבאללה ולחמאס. יהיו מי שינסו להסביר כי פעולת הטרור בהודו כוונה כנגד יעדים מערביים בכלל ואין זה דומה לתקיפה בפצצות מרגמה של מחנה צה"לי בנחל עוז או ירי של קסאם לעבר יישוב אזרחי. אין בכך אלא להביע עיוורון וחוסר רגישות היוצרים מציאות מדומה, מציאות שאינה תופסת את השור האיסלמי בקרני האידיאולוגיה שלו, שתכליתה כיבוש מחדש של המקומות בהם התקיים בעבר בית האסלאם (דאר אל אסלאם) והשלטת האסלאם במקומות שהוא ראוי להם (דאר אל חרב).

      הפגיעה בבית חב"ד כמו הפגיעה במחנה צה"ל בנחל עוז, היתה מכוונת נגד העולם היהודי הישראלי והם לא יפסקו עד שלא נוכיח כי יש בכוונתנו להפסיקם. רק שימוש בכוח ללא פשרות וללא סליחות יוכיח כי גם אנחנו מוכנים להשתמש בכוח הזרוע כדי לגדוע את היד המאיימת עלינו. אם לא נהיה מוכנים להשתמש בכל כוחנו ולקחת בחשבון כי נצטרך לשלם מחיר יקר, ימשיך הג'יהאד האיסלמי להכות בנו ולערער את אחיזתנו בארץ ישראל.

      רצועת עזה חייבת לבעור מחר בבוקר כדי שיבינו הפלסטינים כי יש מחיר להתגרות ולהתעללות בנו. העולם אולי לא יקבל זאת בעין יפה, אך יאלץ גם הוא לפעול במחוזותיו באירופה ובארה"ב כדי להגן על העולם המערבי הדמוקרטי מאיום האסלם הטרוריסטי. מצרים וירדן רואות בשלום איתנו נכס אסטרטגי, שזיכה אותם בהישגים שלא הצליחו להשיג באף אחת מחמש המלחמות שהיו מעורבות בהן נגד מדינת ישראל. למצרים ולירדן יש אינטרס אנטי איסלמי ברור שיוכל לבוא לידי ביטוי רק בעקבות מלחמה בטרור האיסלמי. המשך אוזלת היד בטיפול בטרור יביא מהר משחשבנו למיטוט השלום וניצול הפריבילגיות המערביות שניתנו למצרים ולירדן, נגדנו.

      "טעינו כשהושטנו יד לשלום"

      המראות הנשקפים בימים האחרונים מכל מסך טלוויזיה וצג מחשב, בבתיהם של מחרחרי טרור איסלמים, מעלים את סף הנכונות והמוטיבציה של חניכי המסגדים האיסלמים הקיצוניים לקחת חלק בפעילות הטרור, במלחמה נגד העולם המערבי בכלל והיהודי ישראלי בפרט.

      הפעולות הנקודתיות שביצעה ישראל בשנים האחרונות כנגד הטרור האיסלמי נכשל לחלוטין. המדיניות שגובשה אצלנו לא רק שלא הצליחה ליצור הרתעה, אלא שהיא נתפסה כחולשה כ"קורי עכביש" וכ"ישות זמנית". המוסר היהודי ישראלי שכה התפארנו בו, מסרי העידוד והמחוות שהפגנו כלפי גורמים "מתונים" ופיתויי החיזוק הכלכלי טפחו על פנינו ונוצלו על ידי גורמי האיסלם השונים מבפנים ומבחוץ להרדמה כללית של מקבלי ההחלטות בישראל. חיילנו, בנינו ובנותינו, תושבי מדינת ישראל ב"עוטף עזה" ב"עוטף יהודה ושומרון" וב"קו העימות" הצפוני, אינם בשר תותחים. אם נגזר עלינו להיפגע, מן הראוי שיהיה זה מתוך יוזמה ונחישות להישרדות ולא בשל חדלון ורפיון מנטאלי.

      אל לנו ללכת בדרך רגשי הנקמה המפעמים לעיתים קרובות, אלא בדרך רגשי ציונות פשוטים, מעשיים ופרגמטיסטים, המחזקים את ההבנה כי טעינו כשהושטנו יד לשלום לפלסטינים שנוצרו יש מאין כתוצאה ממחדלנו. אבו מאזן וחבריו לא ילחמו נגד החמאס והג'יהאד. הם ישתמשו בהם כדי לקנות זמן אוויר פסגות מערבי ובבוא העת ממש כמו ערפאת בזמנו, יעצמו עין בלתי מכוונת בזמן שהטרור יפגע בנו ובלבד שלא יפגע ב"מתונים" שביניהם. אם יש על נפשנו להמשיך ולהתקיים כמדינה עצמאית וריבונית ואם יש בנפשנו לשמור על התפוצות ועל הזכות לטייל בעולם החופשי, עלינו לנקוט יוזמה ולקחת אחריות.

      יהיה זה טבעי ונכון להניח כי ארה"ב והעולם המערבי אמורים להוביל את המלחמה בטרור האיסלמי, אך אין זה אומר שאסור לנו להתחיל בזאת ומיד כמו ההחלטה להקמת המדינה שאילצה את העולם להצביע בעד, כך יהיה במלחמה נגד הטרור האיסלמי. העולם המערבי השבע והמפונק מחכה לגורם שיעשה את הצעד הראשון ורק אצלנו צריכה להיות המודעות כי כבר לא נותר לנו מה להפסיד, חוץ מאשר את הבית בארץ ישראל. די לנו מלחפש אשמים ולעודד את הפלגנות בינינו, השכל הישר אומר כי הגיע זמן האקטיביזם הדמוקרטי לפעולה רגע לפני שחוקי דת ופולחן השריעה משתלטים על כל חלקה טובה שעוד נותרה בלתי כבושה.