שדרת הכוכבים של הפוליטיקה הישראלית

רגע לפני הפריימריז במפלגות הגדולות, אפשר כבר לקבוע בבירור שמירוץ הרכש של הליכוד היה המסיבי ביותר. את מירוץ החימוש בשבועות האחרונים הובילו בנימין נתניהו והליכוד. גם קדימה התחזקה, אבל בצורה צנועה יותר, בעוד העבודה יכולה לנפנף רק בעיתונאי דניאל בן סימון, שספק אם האמין שהמפלגה שאליה הצטרף צפויה לזכות במספר מנדטים חד ספרתי. למעשה, מספר הנוטשים בעבודה גדול מזה של המצטרפים, לאור עזיבתם של אפרים סנה, דני יתום ועמי אילון. הנה הרשימה המלאה של הכוכבים החדשים.

משה יעלון (58)

רזומה: הרמטכ"ל ה-17 של צה"ל. כיהן בתפקיד בין השנים 2002 ל-2005. פיקד על הצבא בתקופת האינתיפאדה השניה והכין אותו להתנתקות, למרות שהתנגד לתוכנית. סיים את תפקידו בטונים צורמים, לאחר שראש הממשלה אריאל שרון ושר הביטחון שאול מופז החליטו לא להאריך את כהונתו, דן חלוץ מונה במקומו.

בעקבות ההדחה, נשא יעלון את נאום הנחשים המפורסם, בו הכריז כי הוא הולך עם נעליים גבוהות בקריה "בגלל הנחשים". מאז הפך יעלון לאחד המבקרים החריפים של "פורום החווה" של אריאל שרון (שעומד גם מאחורי הקמפיין של ציפי לבני), ומאוחר יותר מתח ביקורת חריפה על התנהלות ישראל במלחמת לבנון. את הביקורת ריכז בספרו "דרך ארוכה-קצרה", שיצא לאחרונה. מנגד, ספג יעלון האשמות על חלקו בהכנת הצבא למלחמה ועל כך שבניגוד לתדמיתו הצנועה, הוא מרבה לשבח ולפאר את עצמו.

כוח אלקטורלי: יעלון נחשב בפוליטיקה המקומית לאדם ישר ומוסרי, וחוזר במשך תקופה ארוכה על ידי יו"ר הליכוד בנימין נתניהו. בדעותיו המדיניות הוא משויך לאגף הנצי של הליכוד. דירוגו בצמרת הליכוד תקרב למפלגה אנשים מימין ומרכז ותרחיק מצביעים שעמדותיהם נוטות לצד שמאל.

תפקיד נחשק: שר ביטחון.

מכשולים: איך יסתדר האיש שסלד תמיד מפוליטיקה בג'ונגל המקומי? האם עוד יתגעגע יעלון לנחשים מהקריה? מה יעשה אם לא יזכה בתיק הביטחון (תסריט מציאותי בהחלט), בעקבות הסכם קואליציוני כזה או אחר? וכיצד ינהג ברגע שיגיע הוויתור הראשון של נתניהו לפלסטינים?

בני בגין (65)

רזומה: שר המדע לשעבר. נחשב לאחד האידיאולוגים הקשוחים של הליכוד. בשנת 97' התפטר מממשלת נתניהו בעקבות התנגדותו להסכם חברון. ב-99' לקח צעד קדימה, התפטר מהליכוד והקים את חירות, שהתמזגה עם האיחוד הלאומי. תוצאות בחירות 99', שהעניקו לאיחוד הלאומי ארבעה מנדטים בלבד, גרמו לו לפרוש מאוכזב מהחיים הפוליטיים. בגין התנזר לגמרי מפוליטיקה עד לשובו לפני כשלושה שבועות לליכוד, לזרועותיו הפתוחות של נתניהו, בעבר שנוא נפשו.

כוח אלקטורלי: כאידיאולוג בנשמתו, בגין עשוי למשוך קולות מהימין. כמו יעלון, הוא עשוי להרחיק אנשים עם עמדות יוניות. בניגוד ליעלון, השם בגין מהלך קסמים על בוחרים מכל שכבות העם. בקיצור, מדובר במגנט.

תפקיד נחשק: תפקיד מיניסטריאלי, פחות חשוב לו אופי התיק.

מכשולים: בגין התפטר כבר מתפקידים פוליטיים על רקע אידיאולוגי. כיצד ינהג במידה שנתניהו יבצע ויתורים כמו שכבר ביצע בעבר? בגין עשוי גם לנסות לשבש מהלכים מדיניים, יחד עם מפלגות הימין שיצטרפו לממשלה.

דן מרידור (61)

רזומה: מאוכזב נוסף של נתניהו השב לכור מחצבתו. מרידור היה מזכיר ממשלת בגין ושמיר, שר משפטים ושר אוצר. הוא פרש מממשלת נתניהו והיה ממקימי מפלגת המרכז. לאחר מלחמת לבנון השניה התמנה לראש הוועדה לגיבוש אסטרטגיית הביטחון של מדינת ישראל. מרידור נחשב לאיש שמאל בליכוד, ובעבר הוא תמך בפשרה טריטוריאלית ביו"ש בהסכם.

כוח אלקטורלי: כיונה מדינית, מרידור עשוי למשוך קולות מהשמאל ומקדימה. נוכחותו עשויה לשכנע בוחרים מתונים שנתניהו פרגמטי ושאין בכוונתו לשבור ימינה ברגע שיקבל לידיו את ההנהגה.

תפקיד נחשק: ההערכות הן שמרידור שוב יעדיף לקבל את תיק המשפטים. עם זאת, יש לזכור שיש לו ידע רב ודעות מוצקות בנושאים ביטחוניים.

מכשולים: על רקע המתיחות שהיתה בינו לבין נתניהו בעבר, וניסיונו להפיל את יו"ר הליכוד, מעניין יהיה לראות כיצד השניים יעבדו בשיתוף פעולה.

עוזי דיין (60)

רזומה: אלוף פיקוד המרכז וסגן הרמטכ"ל עד שנת 99'. דיין הקים את מפלגת "תפנית" שהתמזגה לאחרונה עם הליכוד, וייסד את כנס שדרות לחברה. היה ממובילי המאבק להתפטרות השלישייה שהובילה את מלחמת לבנון השניה: ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ.

כוח אלקטורלי: מצד אחד, דיין מסוגל לגרוף קולות משמאל נוכח עמדותיו המדיניות היוניות יחסית. יתכן שיהיו שיצביעו עבור הליכוד בעקבות מאבקו נגד מובילי מלחמת לבנון השניה. מצד שני, נדמה שכוכבו הועם לאחרונה ושתדמיתו הוכתמה בעקבות היעלמותה של מפלגת תפנית שהקים בתוך הליכוד והניסיון הלא משכנע להציג עצמו כממשיך דרכו של דודו משה.

תפקיד נחשק: לא ברור אם במעמדו הנוכחי בליכוד יוכל לשאוף לתפקיד מיניסטריאלי. הכוכבים החדשים גנבו ממנו את תשומת הלב.

מכשולים: דיין נחשב פוליטיקאי נקי. השאלה כיצד ישתלב בתוך העשייה המפלגתית, אליה לא הורגל.

אסף חפץ (64)

המפכ"ל ה-12 של משטרת ישראל. היה חבר במפלגת העבודה במשך עשר שנים, עד לפני מספר חודשים. בבחירות הפנימיות לראשות מפלגת העבודה ביולי 2007 תמך באהוד ברק. חפץ הציג בפני נתניהו תוכנית למלחמה בפשיעה. ההערכות הן שחפץ, דיין ומרידור יהוו את הסמן השמאלי בליכוד.

כוח אלקטורלי: ההצטרפות של חפץ פונה לקהל המצביעים במרכז-שמאל. את מצביעי הימין הוא כנראה ירחיק.

תפקיד נחשק: השר לביטחון פנים.

יוסי פלד (67)

רזומה: עוד מאוכזב ששב לזרועות נתניהו. אלוף פיקוד צפון לשעבר, תמך בבחירות 96' בנתניהו, ושנה לאחר מכן מתח ביקורת נוקבת על תפקודו כראש ממשלה. בבחירות 99' תמך פומבית באהוד ברק וב"ישראל אחת". באוקטובר 2006 שב לליכוד והביע תמיכה בנתניהו.

מירי רגב (43): תת-אלוף במילואים, דוברת צה"ל בהתנתקות ובמהלך מלחמת לבנון השניה. גם היא, כמו יעלון, התנגדה עקרונית להתנתקות אולם עשתה הכל כדי שהתוכנית תצא לפועל. יעלון מתח על רגב ביקורת נוקבת בספרו באשר להתנהלותה במלחמת לבנון השניה. האם יוכלו לשתף פעולה באותה מפלגה?

ציפי חוטובלי (30): דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטת תל אביב. חברת פאנל של התוכנית "מועצת החכמים" בערוץ 10 ומפרסמת מאמרים פובליציסטיים בתקשורת. מעלה את חמתם של אנשי מרכז ושמאל עקב הבוטות והפרובוקטיביות של דעותיה, ונאומיה עשויים להעיר במקצת את הכנסת המנומנמת בדרך כלל.

ספי ריבלין (61): פיסטוק מגיע לפוליטיקה. כוכב הבידור, שבמערכות הבחירות של 81' ו-84' ("פרס - כן ולא" המיתולוגי) כיכב בתשדירי הבחירות של הליכוד, מכהן כיום כחבר במועצת העיר של ראשון לציון. בימים אלו מתאושש ריבלין מניתוח עקב מחלת הסרטן בבית חולים בבוסטון.

זאב ז'בוטינסקי (55): הנכד של מקים התנועה הרוויזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי. בצבא שירת כטייס מסוקים, והיום מנהל חברת היי טק. למרות היותו חבר ליכוד 16 שנה, מיעט להשתתף באירועים מפלגתיים, ולאחר שלוש שנות הידברות בינו לנתניהו החליט לקפוץ על העגלה.

טל ברודי (65): הקפטן האגדי של קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב וחתן פרס ישראל. בשנת 77', לאחר הזכייה בגביע אירופה, סיפק משפט שהפך אבן דרך בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, "אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה".

זאב אלקין (37): היה חבר מפלגת ישראל בעליה, התנגד להתנתקות אולם למרות זאת חבר ל"קדימה" בבחירות 2006. היה ראשון הח"כים שתמכו בשאול מופז בהתמודדות על ראשות קדימה. הודיע על עזיבת קדימה והצטרפות לליכוד, מתוך כוונה להתמודד על משבצת העולים.

ישראל חסון (53)

רזומה: שירת כסגן ראש השב"כ בין השנים 1997-1999. בשנת 2000 פרש מהשירות ועבר לעסקים, לאחר שאבי דיכטר התמנה לראש השירות. בבחירות 2006 רץ כמספר 2 של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, אולם מהרגע הראשון השניים לא ממש הסתדרו. גם כשישראל ביתנו נכנסה לממשלת אולמרט בעקבות מלחמת לבנון השניה, ליברמן העדיף למנות אחרים לתפקידי שר. לפני שבועיים הודיע חסון כי הוא עובר בקדימה. נוכח עמדותיו הפוליטיות המתונות למדי, הימצאותו בקדימה תמוהה פחות מנוכחותו בישראל ביתנו.

כוח אלקטורלי: מביא לקדימה ניסיון ביטחוני, ולכן עשוי למשוך קולות ממרכז המפה וגם מימין. בשל עמדותיו היוניות יחסית, ככל הנראה לא יבריח מצביעי שמאל לכיוון מפלגת העבודה.

תפקיד נחשק: בהתחשב בעובדה שדילגו עליו פעם אחת בסבב תיקים, ישמח לקבל על עצמו כל תפקיד מיניסטריאלי, רצוי עם נטיות ביטחוניות.

נחמן שי (62): נחשב למרגיע הלאומי בתקופת מלחמת המפרץ בשנת 91'. התואר דבק בו כאשר מילא את תפקיד דובר צה"ל. היה גם מפקד גלי צה"ל, מנכ"ל הרשות השניה, יו"ר חברת החדשות ויו"ר רשות השידור.

אריה ביבי (60): נציב שירות בתי הסוהר לשעבר. לאחר פרישתו משירות בתי הסוהר, כיהן כראש הוועדה הקרואה בלוד. בשנים האחרונות שימש כיו"ר הרשות הלאומית למלחמה בסמים. ביבי הציג בפני יו"ר קדימה ציפי לבני תוכנית אסטרטגית לביטחון הפנים.

גליה אלבין (59): אשת עסקים. בבחירות לכנסת ה- 15, בשנת 99', התמודדה כמספר 2 ברשימתה של פנינה רוזנבלום, שלא עברה את אחוז החסימה. רוזנבלום, אגב, מנסה את כוחה אצל המתחרים מהליכוד. אלבין נחשבת לפעילה לקידום מעמד האשה בישראל.

דורון אביטל (49): מפקד סיירת מטכ"ל בין השנים 92'-94'. תחילת תפקידו היה בסימן אסון צאלים ב', בו נהרגו חמישה מלוחמי היחידה, אולם אביטל לא היה אחראי ישיר לאימון בזמן האסון. בסיום תפקידו, סיירת מטכ"ל חטפה את מוסטפה דיראני מלבנון כדי שישמש כקלף מיקוח עבור רון ארד. יועץ בקרן הון סיכון "אוורגרין" ומרצה לדרגי הפיקוד הבכירים בצה"ל.

אורי נאמן (69): כיהן כראש אגף המחקר במוסד בין השנים 1989-1995 ומילא שורת תפקידים מבצעיים במשך השנים. נאמן היה חבר ועדת וינוגרד לבירור גורלו של רון ארד. לאחר פרישתו מהמוסד השתתף במגעים עם אישים ברשות הפלסטינית. חבר בקדימה מהקמתה, אולם רק עתה החליט להתמודד על מקום ברשימה לכנסת.

אתי לבני (60): היתה חברת כנסת מטעם "שינוי" בכנסת ה-16. במהלך שלוש שנות כהונתה, הובילה מאבקים למען הקהילה ההומו-לסבית, ונלחמה למען זכויות נשים.

אלי בן מנחם (61): כיהן כחבר כנסת וכסגן שר משנת 1988 מטעם מפלגת העבודה. בשנת 2006 עבר לקדימה ושימש כיו"ר סיעת קדימה בהסתדרות. לדבריו, במידה שייבחר שוב לכנסת, הוא מתכוון להיאבק על נושאים חברתיים, כולל הבטחה להצליח היכן שעמיר פרץ נכשל - חקיקת חוק פנסיה מינימלית של 1,000 דולר.

דניאל בן סימון (49): עיתונאי לשעבר בעיתון "דבר" ולאחר מכן ב"הארץ". ביוני הוא הכריז על פרישתו מהעיתון לטובת התמודדות בפריימריז של מפלגת העבודה. כמו שלי יחימוביץ', עיתונאית אחרת שהצטרפה לעבודה בבחירות 2006, גם בן סימון מתכוון להתמקד בסוגיות החברתיות.

שמעון שטרית (62): היחיד במפלגת העבודה שהחליט לעשות קאמבק פוליטי ולשוב הביתה. שטרית כיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה בשנים 88'-96'. לאחר בחירות 92', התמנה לשר הכלכלה והתכנון ולשר הדתות. שטרית היה היחיד מבין חברי סיעת העבודה שנמנע בהצבעה על הסכמי אוסלו. בשנת 98' התמודד על ראשות עיריית ירושלים מול ראש העיר דאז אהוד אולמרט, והפסיד.

אבי שקד (52): מבעליה של חברת הימורים מקוונים מצליחה וממייסדי הסכם ז'נבה. שקד אף היה חבר בצוות היישום המקורי של ההסכם. רץ לפריימריז הקודמים עם הסיסמה "סוציאליסט ומיליונר" אך כשל. הפעם הוא מנסה את מזלו שוב, למרות הצפיפות הרבה בצמרת.