ואז הוא אכל את מפתי הבנים שלי

"ואז הוא אכל את מפתי הבנים שלי - עוד מיומנה המטריף של ג'ורג'יה ניקולסון" / לואיז רניסון, מאנגלית: אסנת הדר, הוצאת כתר, הסדרה הצעירה

חברות וחברים יקרים,

אני מקווה שהכול אצלכם בסדר, כל מה שצריך להיות בסדר. אני בסדר, אם כי שוב אני מלאה תשישותיו?ת. הייתי עסוקה עד מעל לראש (שני ראשים) בכתיבת הא?וור?ה האחרונה שלי. אה, כן, והייתי בארץ ההמבורגרים כדי לראות בעצמי את האומה שלא טורחת לכתוב את היו"ד במחצית השנייה של המילים... למשל, אלומיניום, שהעצלנים האלה כותבים "אלומינו?ם". לאן היינו מגיעים אם אף אחד מאתנו לא היה טורח להגיד את המילים כמו שצריך? אני אגיד לכם לאן היינו מגיעים, היינו שקוע?י ע?מו? ב??ב?ו?... לשם היינו מגיעים.
כפי שתיווכחו לדעת, הגעתי לגבהים חדשים של תחכומיו?ת בא?וור?ה החדשה שלי... בנים, שפתונים, נישוקים, נישוקים, תח?תיו?ת-אדומה, בדיחות על נקניקים ותחתונים - הרשימה אינסופית.
אני עושה את זה רק מפני שאני אוהבת אתכם.

ג'ורג'יה

נ.ב. אתם לא יודעים מה זה א?וור?ה, נכון?

נ.ב.1 אתם חושבים שזה ב??יצים בצרפתית, נכון? כמו "א?ף".

נ.ב.2 אתם חושבים שאמרתי שבדיוק גמרתי לכתוב את החביתה שלי.

נ.ב.3 חפשו את זה במילון המונחים, עצלנים שכמוכם, אני עייפה מדי בשביל להסביר. אני צריכה ללכת לנוח בחנות הנישוקים שלי (הפוף שלי)... ח?רררר.

שבת, 7 במאי
השמש זורחת כמו משהו צהוב גדול... א?ה... כוכב חם שבוער.
יששששש!

10:05
באמת זכיתי באור מההפקרות, בעצם זכיתי להיות ביקום הכמעט-ממש-מאושרים.

10:10
קרה משהו מלא מופלאותיו?ת. פ?אטי שלי, טמבל עולמי ידוע וחבר מוכר במועדון הסתומים הגדולים, עשה בטעות בפעם הראשונה בחייו משהו טוב. אנחנו נוסעים לארץ ההמבורגרים! באמת.
ונחשו מי כבר נמצא שם? חוץ מהמון אנשים במכנסיים קצרים ענקיים ופסיכדליים, והטיפוס הזה שהוא חצי עוף וחצי קולונל. אני אגיד לכם מי נמצא שם, אליל האהבההה שם! מ?סימו?, אמן המין [גס מדי, יש לך אולי רעיון למילה מעודנת יותר?] האיטלקי, נסע לבקר את המשפחה שלו, והשאיר אותי - כמעט חברתו החדשה וכמעט חופשייה ממארבים - פה בארץ בילי שייקספיר. זה מה שהוא חושב! אני מתארת לעצמי כמה הוא יתרגש כשאקפוץ ואומר "ה?או?די!" או מה שזה לא יהיה שאומרים שם.
זו התחלת חגיגת הנישוקים בחו"ל!

10:15
הא?ליה היחידה והקוציו?ת שבחיים היא שפאטי מכריח אותנו לנסוע לאיזה כנס מחורבן של מכוניות ליצנים.

10:20
ודוד אדי, האיש הכי קירח עלי אדמות, מצטרף אלינו.

10:25
בכל זאת, עם קצת מזל יעצרו את שניהם על התערטלות בפומבי כשהם ילבשו את מכנסי הנהיגה שלהם שעשויים מעור.

10:30
כולי מלאה בז'ו?א?ה ד?ה ויו?ור (שמחת חיים), שהיא חלק גדול כל כך מאישיותי המושכת אך הצנועה, התקשרתי לחברה הכי טובה שלי.
"ג'ז, זאת מ?יש (אני), חברתך ז?ר גו?ט?סט (הכי טובה). אני מתקשרת אלייך מיט [עם] חדשות וו?נד?ב?אר(נפלאות)!"
"אוי. תשמעי, טום נוסע בעוד שבוע, ובדיוק סידרנו את ה-"
"ג'ז, אני לא יכולה לבזבז זמן בדיון על אוסף התחתונים שלך; זה בינך לבין טום... באופן די מילולי... ח?הח?הח?הח?ה. קלטת? קלטת? תחתונים... בינך לבין חתיכי... קלטת...?"
אבל כמו שהייתי צריכה לדעת מניסיוני הארוך והמייגע, אין טעם לבזבז את שנינותי על ג'זי. לכן ניגשתי ישר לעניין.
"אני טסה לארץ ההמבורגרים כדי לפגוש את מ?סימו? אליל האהבההה של היקום ומעבר לו. ובחזרה."
"לא נכון."
"כן נכון."
"איך?"
הסברתי לג'ז על הנסיעה ועל ה"האודי!" והכול, אבל כרגיל, היא הפגינה קרחוניותיו?ת.
"איפה מסימו יהיה בארץ ההמבורגרים?"
"א?ה?ה?הה!"
"את לא יודעת, נכון?"
"א?ה, עדיין לא, אבל -"
"הוא יכול להיות בכל מקום."
"אני יודעת, אבל מה כבר הגודל של אמריקה?"
"היא ענקית."
צחקתי. שום דבר לא יכול לקלקל את מצב רוחי הנפלא, בטח שלא דקדוקי העניות של גברת תחתונים גדולים.
אמרתי לה, "היא ענקית כמו תחתוני ההתעמלות שלך?"
השתררה דממה.
"ג'ז, בחייך, תשמחי בשמחתי."
"אצלך הכול נהדר ונפלא, את יכולה להתאהב בכל אחד, אבל אצלי ואצל טום זה שונה - הוא טס לארץ הקיווי ואני אשאר פה לגמרי לבד?יד?י."
אוף כבר.
חתיכי בסך הכול טס לכמה שבועות לארץ הח?נ?נ?ה הלבנה והגדולה , ובכל זאת אני אצטרך לשמוע אותה מקטרת ומדברת על שנות איסוף הזרדים. אבל עוד לפני שהיא התחילה לברבר על רכיכות ורוק של קוקיות, היה לי ניצוץ של השראתיו?ת.
"ג'ז, תשמעי, יש לי תוכנית עם כזו גאוניותיו?ת שאני אפילו מפתיעה את עצמי, ואולי אעניק לעצמי איזה פרס."
היא אפילו לא אמרה, "מה התוכנית?" שמעתי רק דממה.
אז אמרתי, "לא תשאלי אותי אפילו מה התוכנית, ג'ז?"
"היא חייבת להיות טיפשית."
"א?ה, יופי, תודה רבה. אז לא אטריח אותך. אפילו שזו תוכנית שקשורה אלייך ובאושר שלך והיא טר?ה ב?ו?ן, וגם ממש-ממש גו?ט (טובה). או? ר?וו?אר. ב?ו?ן שאנס (להתראות ובהצלחה)."
וניתקתי. אפילו ג'ז לא יכולה לקלקל לי את המצברוח. ל?הל?הל?הל?ה.

11:00
כדאי שאתחיל לתכנן את המלתחה שלי לנסיעת האהבההה. מה לובשים דוברי ההמבורגרית? כובעי קאובוי, כנראה.

11:10
לפי מה ששמעתי, דוברי ההמבורגרית קצת נוקשים מבחינת היגיינה. הם כל הזמן במקלחת וככה. יש לקוות שאיש המכס לא יציץ לתוך התיק של ליב?י וימצא את השמיכי שלה לשעת לילה, אחרת הלך על כולנו.
אוי, צריך לדאוג לכל כך הרבה דברים. אני חושבת שאלך לחרופ? קצת כדי להירגע ואז אתכנן את נוהל הקוסמטיקה שלי.

11:11
אין מצב.
"ג'ינג'י! ג'ינג'י, זאת אנייייי!!! הייתי בשירותייייים!"
אחותי היקרה פתחה את דלת החדר שלי בבעיטה. הידד.

11:13
אוי, יופי, היא הביאה א?תה את ה"חב?ו?וים" שלה - ברבי הצוללנית, צ'רלי הסוס, ל?פ?ת וגו?רדי הפוזל. גורדי במעצר בית מפני שעדיין לא קיבל את זריקות החיסון ואי אפשר לשחרר אותו לעולם הג'ונגל הפראי שברחוב שלנו. אני רוצה לראות את החיידק שיהיה קשוח מספיק להתמודד אתו.
כשכולם התכרבלו בנוחות במיטה שלי, הטלפון צלצל למטה ואבא ענה. פאטי צעק, "ג'ורג'יה, מהר, אחת החברות שלך רוצה לדבר אתך שעה-שעתיים על שטויות בטלפון של אבא שלה."
אין לו נטייה להקסים, לפאטי שלי; אבל מצד שני, יש לו כרטיסים לגן עדן. אני חייבת לזכור את זה. לא משנה כמה הוא מגוחך, הוא קנה לי כרטיס למכונת האהבההה.
מסימו-לנד!
צעקתי, "תודה, פאפא, מיד ארד, ואולי אחר כך אשעשע אותך בנגינת פסנתר."
אין לנו פסנתר, אבל העיקר הכוונה.

11:15
זו היתה ג'זי המבוזבזת... הי-הי. ידעתי שהיא תיכנע ותרצה לדעת מה התוכנית שלי.
אמרתי לה, "אז עכשיו את רוצה לדעת מה התוכנית שלי?"
"אם את רוצה."
"לא, ג'ז, את עדיין לא מפגינה התלהבותיו?ת. תשתדלי יותר."
"אני לא יכולה."
"את כן יכולה. שנסי את מותנייך וכל זה; תצחקי והעולם יצחק עלייך. בחייך, את רוצה באמת לדעת מה התוכנית שלי, במיוחד מפני שהיא נוגעת לך, חברתי הקטנה והש?עירה."
"אני לא שעירה."
"תמשיכי לחשוב ככה, רק אל תתקרבי לקרקסים."
"תסתמי. נו, קדימה, ספרי לי על התוכנית שלך. אבל אם לא תיתני לי את הכסף לטוס לארץ הקיווי עם טום, אני לא -"
"ג'ז, תשכחי מחתיכי. הוא יהיה עסוק מדי ברביצה בנחלים עם רו?ב?י ובחיבוק חיות כיס, ולא יהיה לו ראש לשום דבר אחר. זה נוגע לך ולי בדרכים."
"איזה דרכים?"
"טוב, זה הסיפור: כשאסע לארץ ההמבורגרים... את תבואי אתי! את קולטת? נחצה את אמריקה, את ואני. נהיה כמו תלמה ולואיז!"
"לא קוראים לנו תלמה ולואיז."
"אני יודעת, אני רק אומרת שנהיה כמוהן."
"ואנחנו לא אמריקאיות."
"אני יודעת, אבל אני -"
"ואף אחת מאתנו לא נוהגת."
לכל הרוחות.
אמרתי, "ג'ז, החללית שלך הגיעה. תיכנסי, בבקשה."

12:00
חהחהחה, בסוף ג'זי המבוזבזת התעשתה (בערך). ריח הכ??יפיו?תיו?ת הגיע לנחיריה והיא רוצה לבוא להמבורגרלנד. מאוד. עכשיו כל מה שאנחנו צריכות לעשות הוא לשכנע את ההורים שלנו להרשות לנו. יש לנו תוכנית דו-שלבית.
השלב הראשון הוא מתקפת קסם על המו?טיות והפאטים שלנו, כדי לשכנע אותם להרשות לג'ז לבוא אתי לאמריקה. (וגם לתת לה ג'יליון ג'ובות לבזבוזימים.) נהיה ממש נחמדות ומתוקות ונקשיב להם כשהם יברברו על הביטלס. התאמנתי בתחנונים, ויש להם לב של אבן אם הם לא ייתנו לי את כל מה שיש להם בארנקים.
אבל אם ניכשל והם יגידו לא, נפתח בשלב השני: קיטורים בלתי-פוסקים. אתם מכירים את זה - "לכל החברות שלי מרשים לקחת א?תן חברה לחופשה. למה אני היחידה ביקום שלא מרשים לה לקחת חברה לחופשה? למה רק אני? למה? למה למה למה?"
"למה?"
"זה כווול כאאאך לא הוגן."
"למה?"

מחוץ לדלת הסלון
21:10
טוב, זהו זה. לבשתי את פיג'מג'מת הט?ל?טאב?יז הישנה שלי להשגת השפעתיו?ת מקסימלית בחזית המקסימו?תיו?ת.

בסלון
מו?טי ופאטי ישבו על הספה, כרוכים זה סביב זה. ממש ראיתי לאימא את התחתונים. איכס. והווילונות היו פתוחים; כל אחד יכול לראות אותם. בחור שמן שהיה עובר ליד הבית היה יכול לחשוב שזה בית זונות לג'נטלמנים חזרזיריים. עמדתי לומר את זה, אבל נזכרתי בשלבים שלי. לכן אמרתי, "ערב טוב, אימא, אבא."
פאטי אמר, "כמה?" אפילו בלי להסתכל עלי. צחקתי בצורה מושכת.
"אוי, פאפא, זה לא עניין חומרי, זה קשור לידידות ואהבה ו-"
אימא אמרה, "לא אכפת לי כמה חברות שלך עושות פירסינג בטבור, את לא עושה."
"אבל אני -"
היא המשיכה לברבר. "כנ"ל קעקועים."
"אבל אני -"
פאטי הצטרף. "ולא, את לא יכולה לקבל דירה בפריז ומשרת שיעזור לך בשיעורי הבית."
אוי, איך כמעט צחקתי. אז זהו, שלא. חשבתי לספר לאבא שרוזי אמרה שהוא נראה כמו מאדאם בבית זונות בקסדה המתנופפת ומעיל העור שלו, אבל נזכרתי בשלב הקסם שלי ואילצתי את עצמי לגחך קצת.
"גם כן אתם!!! תמיד צוחקים, איזה שובבים! בכל אופן, כל הסיפור בעצם הוא ש... אה... אתם יודעים... ג'ז מה-זה אומללה כי טום נוסע לארץ הקיווי ו... אתם יודעים שהיא חברה שלי ו... אה... יהיה לי נעים אם, אתם יודעים... בכל אופן, היא יכולה?"
פאטי אמר, "מה היא יכולה? לעבור לגור פה? לרחף? מה?"
נשכתי את המה-שמו. "היא יכולה לבוא אתנו לארץ ההמבורגרים?"

22:00
שני זוגות ההורים שלנו אמרו כן. לא להאמין. בעצם, אני לא כל כך מתפלאת שההורים של ג'ז אמרו כן, כי הם בסך הכול לא לגמרי משוגעים. אבל ההורים שלי?
מוזר.
זה נס שעליו בדרך כלל הייתי מודה לאלוהים. בזמן האחרון הוא ממש על הגל. עזבתי את רובי מפני שהוא נישק אופוסומים, אבל ישו שלח לי תחליף לאליל האהבההה. הידד! כמו שאמרתי, בדרך כלל הייתי מודה לו באופן אישי באמצעות הנחת מנחות לרגליו (או רגלו, בעצם, כי אחת מכפות רגליו נשברה), אבל יש בעיה קטנה. ליבי בזזה לי את החדר וסחבה לי את פסל ישו. אני חוששת שמאז ישו לא חזר לעצמו. בפעם האחרונה שראיתי אותו, הוא לבש שמלה וליבי קראה לו "סנדרה", החברה הטובה החדשה של ברבי.
אני לא חושבת שאלוהים ינטור לנו על זה, שכן אחרי הכול, הוא אל מלא רחמים.

22:10
אלא אם כן אתם במקרה הנחש בגן עדן. נ?חש?י רק שאל, "למישהו בא לאכול איזה תפוח?" ואלוהים הכריח אותו לזחול על הבטן לנצח-נצחים. נראה לי שזה קצת אכזרי. (גם אם, כמו שציינתי בפני מיס וילסון בשיחותינו המעניינות בלימודי דת, אם מלכתחילה היית נחש, והכריחו אותך לזחול על הבטן כל החיים, אולי זה לא נורא כל כך. זה כמעט כמו להיות נחש, בעצם. אני אומרת את זה בכל הכבודיו?ת. פשוט יש לי מוח פעלתן.)
או?וווווווווווי, אני כל כך מתרגשת. אני כבר מתה לספר לכנופיה.
אפילו נישקתי שוב את אבא שלי. פעמיים ביומיים. בטח יש לי קצת חום.

בחדר שלי
ליבי, גורדי, סנדרה וברבי כולם מנמנמים. הם נראים כל כך מקסימים וחמימים. מושיענו, עכשיו מאופר בהמון סומק, שוכב לרגליה של ליבי. אני לא יודעת למה היא אוהבת לישון הפוכה. אולי מפני שנורא מפחיד להתעורר ולראות את גורדי פוזל עלייך.
הסתכלתי מבעד לחלון ונשמתי כל פעם דרך נחיר אחר. זה ממש-ממש מרגיע. סוגרים נחיר אחד מבחוץ ונושמים דרך הנחיר השני, ואז עוצרים את הנשימה ומשחררים את הנחיר הסגור ונושפים דרכו. ואז... טוב, בכל אופן... אני רק יכולה לומר שבודהא עשה את זה, והוא לא עשה את זה סתם לחינם.

כעבור דקה
אני מקווה שהתרגיל הזה לא דומה להרמת משקולות. אני לא רוצה להיות רגועה מאוד עם נחיריים ענקיים.

כעבור שתי דקות
לשם שינוי, השכן מהבית שלידנו עשה משהו נחמד. הוא בנה על החומה שלו מין גדר של תיל דוקרני נגד חתולים. אנגוס ממש יאהב אותה. הוא קצת משתעמם מהקפיצות על הפודלים המטופשים ומהרכיבה על גבם. הוא חתול מהסוג שזקוק לקצת אתגר.

כעבור חמש דקות
אה, הנה חתול-העל עם נעמי. כרגיל, הראש שלו תקוע לה בישבן.

כעבור דקה
אהה! הוא הוציא משם את הראש וראה את הגדרונת החדשה. הוא אוהההב את הגדרונת.

כעבור ארבע דקות
זריז-הכפות שלנו עשה משהו ממש משגע. הוא קפץ קפיצה אנכית! הוא עמד על החומה ופשוט טס באוויר ועבר את הגדר.

כעבור חמש דקות
אנגוס ממש נכנס לעניינים. הוא קופץ מעל הגדר נגד חתולים ואחר כך משליך את עצמו דרך שיח הרודודנדרון של השכן וחוזר לגינה שלנו. מעולה! הוא עשה מזה אירוע אתלטיקה קלה. זאת ממש אולימפיאדת חתולים.

כעבור חמש דקות
הייתי מעדיפה שנעמי תיצמד לטקס הרגיל של הענקת מדליות במקום ללקק את אזור נחש-המכנסיים של אנגוס, אבל הרי לכם - היא זנזונת שעירה ומזעזעת.