הודו ופקיסטן - היסטוריה של אלימות

(צילום: רויטרס. עריכת וידאו: ארנון מעוז)

מתקפת הטרור שהחלה לפני יומיים (רביעי) במומביי אירעה בתקופה בה הודו ופקיסטן – שתי מדינות עם היסטוריה של עוינות ביניהן וארסנל של נשק גרעיני בבעלותן - החלו לנוע בהדרגתיות לקראת שיפור היחסים. מגמה זו עלולה להשתנות לרעה במהירות, אם הודו תמצא עקבות פקיסטניים מאחורי סדרת הפיגועים שפקדה את מומביי השבוע. הודו כבר העלתה את החשד כי האחראים לפיגועים הגיעו מפקיסטן, אך פקיסטן לא רק מכחישה את אישומים בתוקף אלא נשיאה, אסיף עלי זרדרי, וראש הממשלתה, יוסף ג'ילאני, הציעו שיתוף פעולה מלא וסיוע להודו מיד עם היוודע האסון.

אלא שלא רק השלום בין שתי המדינות מוטל עתה על כף המאזניים אלא גם האינטרסים של ארצות הברית. השלום בין הודו לפקיסטן הוא אחת הסוגיות המרכזיות במדיניות החוץ של נשיא ארצות הברית הנבחר ברק אובמה ושל מפקד הכוחות האמריקאים באזור הגנרל דיוויד פטראוס. התוכנית שלהם היא לשכנע את פקיסטן להתמקד יותר במליציות הלא חוקיות שפועלות בשטחים המופקרים של המדינה ואינם נותנים לה מנוח מאשר במאמצים הצבאיים נגד הודו. אלא שהיקף הפיגועים והבחירה ביעדים בינלאומיים – בתי המלון היוקרתיים, בית קפה פופולרי בקרב זרים, תחנת הרכבת המרכזית ובאופן כללי, רובע קולבה המתוייר – יקשו על האג'נדה של הממשל האמריקאי החדש.

שינוי אסטרטגי בחשיבה הצבאית הפקיסטנית והפניית המאמצים מהודו לעבר הטליבן ובני בריתו באל קאעדה יחלישו, כך חושבים האמריקאים, את החמושים הנלחמים בכוחות נאט"ו ובכוחות האמריקאים המוצבים באפגניסטן. אלא שמתקפה טרור קטלנית, כדוגמת זו שארעה במומביי, תערער, ככל הנראה, את היחסים המתוחים גם כך בין השכנות, תצית חוסר אמון ותזיק לשאיפת ארה"ב להביא לפיוס באזור הטעון.

סימן ראשון להידרדרות היחסים יהיה אם הודו תאשים את שכנתה באחריות לפיגועים. בנאומו לאומה, דאג ראש ממשלת הודו מנמוהן סינג, הידוע דווקא בגישתו המתונה כלפי פקיסטן, להשתמש בטון תקיף ביותר. לדבריו, המתקפה בוצעה על ידי קבוצה מחוץ להודו. כמו כן, הזהיר סינג לגבי העלות שתשלמנה שכנותיה אם יוכח שהן שימשו כבסיס למתקפה. סינג אמנם לא האשים את פקיסטן ישירות, אך לכולם ברור, ובראש ובראשונה התקשורת הפקיסטנית, כי ההיסטוריה ארוכת השנים של ה"אצבע המאשימה ההדדית" חזרה לסורה.

בנוסף, התקשורת ההודית דיווחה כי שירות המודיעין ההודי סבור כי הפיגועים בוצעו על ידי קבוצת המליציה "לשקר א-טייבה", שפועלת מפקיסטן ואחראית למספר פיגועי טרור שאירעו בעבר בשטחה של הודו. עם זאת, היא נזהרה לא לרמוז ששירות המודיעין הפקיסטני סייע לארגון להוציא לפועל את תוכניתו – האשמה שבעבר לא היו נמנעים ממנה בהודו.

עתה, אם הודו תגלה כי המודיעין הפקיסטני אכן קשור למתקפה – או אפילו רק גורמים עוינים בתוכו – מערכת היחסים הטעונה עלולה לחזור לנקודת קיפאון. יתכן מאד שזו הייתה כוונתם של מי שעומדים מאחורי המתקפה. "אם ההודים מאמינים כי 'לשקר א-טייבה' או 'אל קאעדה' עומדים מאחורי הפיגועים, אנו עלולים למצוא עצמנו מתמודדים עם משבר עצום," אמר גורם אמריקאי בכיר ל"ניו יורק טיימס".

המתיחות בין הודו לפקיסטן מקבלת ביטוי ביחסים בין ההינדים, המהווים כ-80% מאוכלוסיית הודו, לבין המוסלמים, המהווים כ-14% מהאוכלוסייה. היחסים בין שתי הקבוצות הם שקטים בדרך כלל וכך היה מאז שפוצלה הודו, שהייתה נתונה תחת שלטון בריטי, לפקיסטן ולהודו העצמאית ב-1947. עם זאת, מדי פעם נרשמות תקריות אלימות על רקע מתיחות סביב חבל קשמיר השנוי במחלוקת, שחולק בין שתי המדינות.

הודו הייתה עדה לפיגועים קטלניים בשנים האחרונות. המשטרה ההודית הטילה את האשמה על חמושים מוסלמים שמטרתם היתה לערער את היציבות במדינה. מאז אוקטובר 2005, כ-700 בני אדם נהרגו בפיגועי טרור. ב-11 ביולי 2007, זועזעה מומביי מסדרת פיגועים במערך הרכבות, בה נהרגו כמאתיים בני אדם ונפצעו עוד מאות. לטענת המשטרה, מתכנני הפעולה היו גורמים רשמיים בפקיסטן, אשר שיתפו פעולה עם קבוצות צבאיות מוסלמיות, בעוד מבצעי הפעולה בפועל היו אנשי "לשקר א-טייבה".

ב-2002 התרחשו מהומות במדינת גוג'ארט, במהלכן נהרגו ביריות, שריפות ומכות גרזן כאלפיים בני אדם, בעיקר מוסלמים. על המהומות היה אחראי ארגון בשם "המוג'הדין ההודי". ב-2001 ביצע ארגון "ג'יש א-מוחמד" מתקפת הטרור על הפרלמנט בניו דלהי ב-2001, במהלכה נהרגו 12 בני אדם. בשני המקרים, הודו הטילה את האשמה על המודיעין הפקיסטני ובמשך כל 2002 שתי המדינות עמדו על סף מלחמה והציבו כוחות לאורך הגבול המשותף.

אלא שנשיאה החדש של פקיסטן, אסיף עלי זרדרי, שנתפס דווקא כאוהד ארצות הברית, תומך בהידוק היחסים עם הודו. איש עסקים במקור, זרדרי מבין את היתרון שבסחר משגשג בין הודו לפקיסטן. פקיסטן, הנתמכת עתה בכבדות על סיוע מקרן המטבע הבינלאומית לאור המשבר הכלכלי הגלובלי, רק תרוויח מנורמליזציה ביחסים. הוא אף קרא לבטל את הצורך בוויזות בין הודו לפקיסטן – צעד גדול בהתחשב בכך שאין עדיין טיסות בין ערי הבירה של שתי המדינות.

זרדרי הציע לחתום עם הודו על הסכם של "אי תקיפה גרעינית" – הכרזה שזעזעה את הצבא הפקיסטני, שסירב מאז ומעולם להתחייב על מדיניות שכזו. כמו כן, אמר זרדרי שעל דרום אסיה להפוך לאזור הנקי מנשק גרעיני ומציע לחבר אמנה לשם כך. הבעיה היא שמדיניות השלום של זרזרי תיתקל, ככל הנראה, בהתנגדות מבית.

שר החוץ הפקיסטני שאה ממוד כוריישי, ששהה בהודו בעת המתקפה לטובת שיחות עם עמיתו ההודי בנושאי טרור ומסחר – צעד דיפלומטי נוסף לקראת הפשרת היחסים בין הודו לפקיסטן - יצא בהצהרה בא אמר כי הוא מזועזע מהתקיפות "הברבריות" במומביי. הוא הפציר בשתי המדינות שלא להגיב באימפולסיביות ולא לפתוח במסע האשמות הדדי.

עם זאת בקרב העם הפקיסטני התעורר חשש לאור דבריו החריפים של ראש ממשלת הודו אחרי התקיפה. "זה לא הוגן להאשים את פקיסטן או את הפקיסטנים בפעולות הטרור הללו לפני שנפתחה אפילו חקירה", אמר שגריר פקיסטן בארה"ב חוסיין חאקני. "פקיסטן היא עצמה קורבן לטרור. הגיע הזמן שמנהיגי הודו יעבדו בשיתוף פעולה עם מנהיגי פקיסטן במלחמה נגד הטרור", הוסיף.

על פי מוניס אהמר, מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת קראצ'י, אם במדינות לא ינהגו הפעם באיפוק, היעד של המתקפה יושג והאג'נדה האמריקאית לפיוס תוקרב על מזבח הפוליטיקה. "זו היתה מזימה מחושבת היטב שנועדה לערער את היציבות בין שתי המדינות", העריך אהמר.