זיכרון צהוב: הכי צהוב שיש

מאת אמיר נבון, וואלה! ספורט

מכבי ת"א של שנות ה-80 הייתה הבדיחה העצובה של הליגה, אחרי אין ספור חילופי מאמנים, שחקנים ויו"רים כל מה שנשאר לקבוצה זה שני גביעים ב-13 שנים. יותר מעלוב. את עונת 91/92 פתחה מכבי עם אברהם גרנט הצעיר, שהגיע מהפועל פ"ת ומעט מאוד ציפיות. הפתיחה הייתה מכביסטית אופיינית – הפסד בדקה ה-90 במחזור הפתיחה לבית"ר ת"א, תיקו עם מכבי נתניה והשפלה בשכונת התקוה. מהיציעים כבר נשמעו קולות צורמים – מי זה האובארוב הזה, שאיציק זוהר יחזור ליפו, אבי כהן זקן, דריקס שמן ולמה נמני לא פוגע?

דווקא אז הצליחה מכבי לחזור ולאגור שש נקודות חשובות (כולל שמינייה על הפועל ירושלים), אבל איכשהו זה עדיין לא נראה זה. הפועל (עם ג'ימי טורק בעמדת המאמן) פתחה טוב יותר את העונה ותפסה את המקום הראשון. שבוע לפני הדרבי הפסידו האדומים בחולון והפער בצמרת קטן. במשך חמישה ימים עסקו כל כלי התקשורת בדרבי הלוהט. בצד הצהוב והפגוע פחדו – הפועל עם אלי כהן וסיני, פיטר קרמנס הבלגי בשער, אחמד מוסא הצעיר מאיים (לאן הוא נעלם באמת?) - ניצחון 0:1 יהיה חגיגה, תיקו גם טוב. האדומים היו בטוחים שתהיה שחיטה כשרה - מכבי הרי היו ונשארו לוזרים.

ואז הגיעה השעה - שבת, 25 בנובמבר, אחה"צ, בלומפילד (עדיין ללא כיסאות) היה מלא ב-21,000 צופים. אוהדי מכבי הציגו לראשונה את הדגל הענק וחילקו עוד 10,000 דגלונים צהובים, האדומים הסתפקו בבלונים וארבע טון ניירות – חשמל באוויר, משהו מפחיד הולך לקרות פה.

הפועל פתחה טוב יותר, מכבי התגוננה - שער 7 כבר חגג. דקה 39 – התקפה מסוכנת ראשונה של מכבי – אבי כהן פורץ מהאגף, מגביה לרחבה והרשליקוביץ כובש שער עצמי, אוהד צהוב נכנס למגרש, הצהלות הצהובות מתערבבות עם פחד מסוים שהגול רק ידליק את הפועל. אחרי שלוש דקות החשש הזה נרגע – הרשליקוביץ מאבד כדור לאיציק זוהר, שמתחיל את הפריצה ממרכז המגרש ומוסר לקלינגר, לפינת הרחבה. האחרון משאיר קטנה לנמני, שיורה מ-18 מ' את השני. אורגזמה צהובה ביציעים.

הפועל פתחה גם את המחצית השניה טוב יותר, ולא יכולתם למצוא מכביסט אחד שיהמר בחייו על הניצחון. גרנט, באחד המהלכים, שיזכו אותו לימים בכינוי "קוסם", מסתובב לעבר הספסל בדקה ה-70 ושולף משם את השפן הכי חזק בשוק - אלי דריקס. דקה 73 – נמני נכנס לרחבה ולוקח אחריו את כל ההגנה של הפועל (9 שנים מאוחר יותר איזה מאמן מדנמרק יגיד שאלו תכונות של חלוץ) בועט חזק, קרמנס הודף לרגליים של דריקס, ששם את השלישי. שער 11, באופוריה, צועק "אורי אורי" וגרנט מכניס את מלמיליאן. שתי דקות לסיום, דריקס, מי אם לא הוא, חותך את הגנת הפועל ומקשית את הרביעי - המציאות הפכה לחלום רטוב.

מכבי ת"א, למי ששכח או לא היה שם, עלתה למקום הראשון ולא ירדה ממנו עד סוף העונה. הדרבי הזה הפך את מכבי ת"א לקבוצה מאמינה יותר, קבוצה מנצחת, מכביסטית אמיתית. עובדה - בחמש השנים שלאחר מכן, זכו הצהובים בעוד שתי אליפויות ושני גביעים והכי חשוב – ת"א חזרה להיות צהובה. עד שבאו תאומים ושות'.