רק לישראל מותר להרוג את אזרחיה

זעם ותדהמה בישראל. ממשלת תאילנד מאיימת להוציא להורג שני עבריינים שהורשעו בפשעים חמורים בתחומיה. מיד, כמו תמיד, קמה זעקה: לא ייתכן שהממשלה תפקיר את היהודים הטובים הללו בידי הזרים האכזרים ששואפים, מי היה מאמין, למגר את הפשע ברחובותיהם. המועמדת לראשות הממשלה ציפי לבני אף מכריזה כי תעשה כל שלאל ידה כדי לבטל את רוע הגזרה.

הנימוק להתערבות הבוטה והיהירה של השלטונות הישראליים במדיניות האכיפה והענישה של מדינה זרה תמיד זהה: עלינו מוטלת החובה – בגלל ההיסטוריה, ההווה והעתיד ובלה בלה בלה – להציל כל נפש יהודית המצויה בסכנה, בים באוויר או ביבשה. ברצוני להתעכב לרגע על הצרימה החדה שבטיעון זה.

למדינת ישראל, כמו לכל מדינה, יש רישיון להרוג. ובדומה למדינות אחרות – ובמקרים מסוימים הרבה יותר – היא מנצלת אותו ללא היסוס. היא הורגת ללא רחם במי שאינם אזרחיה, אך בראש ובראשונה באזרחיה שלה. מדינת ישראל שולחת את בניה ובנותיה הצעירים להיהרג בלחימה מיותרת כבר עשרות שנים, היא מפקירה אותם למות בשבי כדי להגן על אינטרסים פוליטיים והיא מפקירה את אזרחיה למוות בפעולות טרור כדי להצדיק את מדיניותה האלימה.

המדינה גם בוחרת להקריב מדי שנה מספר קבוע פחות או יותר של אזרחים שימצאו את מותם בתאונות דרכים, תעופה ועבודה שיכלו להימנע באמצעות מעט השקעה בתשתיות, רגולציה, אכיפה וענישה.

מדינת ישראל, למרות הלב היהודי החם המפעם בה, אינה רחומה וחנונה יותר מכל מדינה אחרת. היא נוהגת בציניות ובתועלתנות קרה בחיי אזרחיה כשזה משרת את מטרותיה, ובאותו אופן מנצלת מאסר של סוחרי סמים נתעבים כדי לעשות הון פוליטי על גב הצלתם ההירואית.

גם הטענה בדבר חוסר המוסריות שבעונש מוות אינה תקפה במקרה שלנו. מדינת ישראל מפעילה עונש מוות דרך קבע, וחמור מכך: היא עושה זאת ללא משפט. מדיניות ה"חיסולים" הישראלית, שאינה אלא הוצאות להורג באין דין ודיין, מיושמת ללא היסוס למרות הפגיעה בחפים מפשע שהיא כרוכה בה ולמרות היעדרן של ראיות, הוכחות, פסיקה והגנה משפטית לנידונים.

כך שהכוח המניע מאחורי כל פעילות לשחרורם של עוד עשבים שוטים שניסו לעשות כסף קל על גבם של תושבי אסיה אינו דאגה ליהודים באשר הם או רעיון קדושת החיים. מה שמניע את המדינה לפעול לשחרורם הוא אובדן המונופול שלה על הקביעה מי מאזרחיה ימות ומי יחיה. ישראל אינה מוכנה לוותר על הכוח המחיה והממית, וכדי לשמור על הבלעדיות שלה היא מוכנה להביך עצמה בקרב אומות העולם במאמץ נלעג להושיע פושעים מורשעים. מצד שני, למדינה שהחליטה ששום דבר לא יביך אותה ושום נורמה לא תיכפה עליה, כבר אין מה להפסיד.