צוות הבוררות שהתכנס כדי לדון במחלוקת בין הרופאים בישראל לבין מעסיקיהם, הודיע בצהרים (רביעי) כי ציבור הרופאים יקבל תוספת שכר של 23.5 אחוזים מהשכר המשולב. התוספת תינתן החל מעוד 60 יום ותבוצע בחמש פעימות עד חודש ינואר 2011. הרופאים במקצועות הרדמה, טיפול נמרץ ונאונטולוגיה שהוגדרו על ידי הוועדה כמצויים ב"מצוקה אקוטית", יזכו בנוסף לתוספת שכר שסכומה הכולל שווה ערך ל-0.7 אחוז מעלות תוספת השכר שנקבעה לכלל ציבור הרופאים. התוספת נאמדת בכ-15 אחוזים נוספים לכל רופא בשלושת המקצועות שמוגדרים כ"אקוטיים". המתמחים באותם מקצועות יקבלו 50 אחוזים מסכום התוספת שנקבעה לרופאים המומחים.
הבוררים החליטו להשוות את שכר הרופאים להסכם השכר שנחתם עם הסגל הבכיר באוניברסיטאות. כמו כן הודיע צוות הבוררים כי פסק הבוררות מחייב את הצדדים רק בנושא השכר ובאשר לנושאים נוספים כמו חיוב מומחים לבצע תורנויות, העסקה בחוזים אישיים והנהגת חובת דיווח בעזרת שעון נוכחות, יישארו בגדר המלצה בלבד. יו"ר צוות הבוררים דוד בלומברג אמר כי "המלאכה שהוטלה עלינו היתה מורכבת וקשה, ככל שהתקדם התהליך נחשפנו למערכת מיוחדת במינה הפועלת בשיווי משקל של עיוותים. ניסינו להביא להידברות הצדדים, אך זה לא צלח. אנו רואים בהחלטה זו הזדמנות נדירה לתיקון עיוות, תוך נקיטת משנה זהירות והתחשבות בנסיבות".
את פסק הבוררות הציגו שלושה בוררים שהתכנסו מאז ינואר 2007, במטרה לפתור את המערכת הסבוכה של המחלוקות בין הרופאים לבין מעסיקיהם. זאת, במסגרת הסמכות שניתנה להם מתוקף ההסכם הקיבוצי שנחתם ביולי 2000, בין ההסתדרות הרופאים בישראל (הר"י) לבין משרד הבריאות, שירותי בריאות כללית וההסתדרות מדיצינית הדסה.
צוות הבוררות מורכב מחמישה בוררים, שלושה בוררים בלתי תלויים: ראש צוות הבוררות דוד בלומברג, עו"ד רוני מילוא, רו"ח אורי נייגר ושני בוררי צד : ד"ר יורם בלשר מהסתדרות הרופאים בישראל והממונה על השכר באוצר, אילן לוין. את תפקיד היועץ המשפטי לצוות מילא עו"ד נחום פיינברג.
לקראת שביתה חדשה?
מקופת חולים כללית, המעסיקה הגדולה ביותר של הרופאים בישראל, נמסר בתגובה כי "תוספת השכר לרופאים מעוררת דאגה רבה בקרב הנהלת הכללית. לצד תוספת השכר שנקבעה, לא הועמדו לרשותנו מקורות מימון והכללית לא תוכל לשאת על גבה את תוספת העלויות שהוטלה עליה. לצערנו נראה כי הבוררים לא נתנו כל מענה לנושאים מהותיים שדרשו תיקון. התוצאה הישירה של פסיקה זו היא שהעיוותים במערכת הבריאות יוותרו כשהיו".
ד"ר יורם בלשר, יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל, ששימש כבורר צד, אמר כי "אנו מאוד שמחים על פסק הבוררות הזה, אני סבור שהפסק מסמל את תחילת ההצלחה להצלת הרפואה הציבורית. במידה וזו היתה נכשלת, הסיכוי למשבר בכוח האדם הרפואי היה עולה בצורה משמעותית ביותר". בלשר הוסיף כי "לקראת תום הסכם הבוררות בחודש יולי 2010, ייפתח משא ומתן להסכם שכר קיבוצי ושביתה נוספת היא בהחלט אופציה".
הממונה על השכר באוצר אילן לוין ששימש אף הוא כבורר צד, אמר כי "אין כאן בשורה לציבור הישראלי וצר לי שזאת התוצאה בזמן שיש פיטורים והורדת שכר. זו החלטה אומללה והיא מלמדת על תופעת הדומינו שהחלה עוד בתקופת הסכם השכר עם הסגל הבכיר".
חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (עבודה), אמרה בתגובה להחלטת הבוררים "הפסק הוא חשוב וראוי ושם קץ לעוול של שנים שנגרם לרופאים בשל סחבת מכוונת של האוצר. סוף סוף יקבלו אנשים ראויים הבוחרים לעבוד במגזר הציבורי ולהציל חיים שכר הוגן ומוטב לאוצר שיציית לאלתר לפסק הבוררות".
היסטוריה של אי הסכמות
לפני שבע שנים וחצי פתחו הרופאים בשביתה רחבת היקף שנמשכה כ-127 ימים. לשביתה קדם משא ומתן ארוך ואינטנסיבי אשר נמשך למעלה משנה בין ההסתדרות הרופאים והאוצר, שלא הניב תוצאות. במהלך חודש מאי 2000, לאחר החלטת ממשלת ברק בעניין, החל הליך גישור בין הצדדים שנועד להתמקד במספר תחומים בהם שכר הרופאים המתמחים, שכר הרופאים ומכלול ההיבטים של העסקתם והשכר הפנסיוני של הרופאים השכירים במערכת הבריאות הציבורית.
בתום ארבעה חודשים הגיעה לקיצה השביתה ובטקס חגיגי בתל אביב הודיעו הצדדים כי הסכסוך הגיע לקיצו. על פי ההסכם הקיבוצי, עלה שכר הרופאים ב-13% בממוצע. באשר לשכר הרופאים המתמחים הוא עלה בכ-30%, ומאז הם החלו לעבוד במשמרות שאורכן לא עלה על 24 שעות. סעיף נוסף ומרכזי שעליו חתמו הצדדים חייב אותם להתחיל בהליך גישור שיהווה כפי שנכתב "מנגנון חלופי למצב הקיים בכל הנוגע לחילוקי הדעות ביניהם, מנגנון אשר עיקרו הימנעות משביתה והכרעה בחילוקי דעות באמצעות בוררות".
צוות הבוררים כונס לאחר שהמגעים בין הסתדרות הרופאים לאוצר לא נשאו פרי. הסתדרות הרופאים החלה בסדרה של הליכים משפטיים על מנת לחייב את הפעלת הבוררות. על הבוררים הוטל לבחון שורה ארוכה של נושאים בעייתיים במערכת הבריאות הציבורית, ביניהם, להגדיר את המושגים רפואה ציבורית ורפואה פרטית, ולהחליט אם על הרפואה הציבורית להמשיך להיות גוף דומיננטי של שירותי הרפואה לאוכלוסיה.