הגורו שישראלים אהבו לאהוב

למרות שמו הסו?פי, עזיז כריסטוף הוא בכלל פולני. הוא נולד ב-1962 ולדבריו, עוד בילדותו, חווה הארה אחרי שברח יום אחד מבית הספר. כאשר סיים את שירותו הצבאי יצא למזרח להבין את הרוחניות קצת יותר לעומק. הוא הפך לבקיא ברזי הספרות הרוחנית כולה, אך הגיע למסקנה כי זו בעייתית ואינה שלמה. הוא שהה מספר שנים במנזרי זן בקוריאה, יפן ותאילנד, אבל הגיע למסקנה שהנזירים יותר מדי נאמנים לאסכולה שהם מייצגים. וכשהיגר משם להודו, פגש כל מיני מורים שאכזבו אותו, מכיוון שלא היו מסוגלים להטיל ספק בתורה שלהם.

ההארה, טען כריסטוף, היא מעבר לכל מסורת. רוב בני האדם סובלים מרפיון רוחני ולכן כשהם כבר פותחים בחיפוש עצמי, הם נצמדים מיד למסורת אותה הכי קל להם לעכל. למעשה, החיפוש הרוחני בעידן המודרני הוא לא יותר מעוד צורה של סבל, רוב המחפשים רודפים אחרי מושג ההארה העלום וממלאים את מוחם בפנטזיות ודמיונות. חיפוש שגוי זה מסתיים כשהמחפש מוצא מורה, אז הוא שוכח ממטרת המסע ובמקום לגלות את עצמו הוא מתמסר שוב למישהו אחר.

עזיז התחיל ללמד. הוא הסביר שהתודעה, ההוויה והלב צריכים להיות שלמים. הישראלים אהבו אותו ואחת הסדנאות הראשונות שהעביר הייתה בארץ הקודש. אחר כך הוא כבר הספיק להתפרסם מספיק כדי לצבור קהל מעריצים, מקטרגים, תלמידים סוררים ושמועות על יחסים אובססיביים עם תלמידות. יום אחד הודיע לכולם, כי קיבל מסר פנימי שעליו לשתוק. עזיז יצא לחופשה, מחק את אתריו מהרשת ונעלם. עכשיו פתאום הוא חזר עם שם חדש, א?נ?אד?י, ואפילו יש לו אתר בית חדש. מה, עוד לא נרשמתם לריטריט?