אהוד! שבור שמאלה

מפלגת העבודה צריכה להיות מודאגת לקראת הכרעת הבוחר. הבריחה המתמשכת של אנשי שמאל לקדימה או למר"צ, ההצטרפות של "כוכבים" לליכוד, מותירים את מפלגת העבודה חלשה. העובדה שהעבודה הסתופפה זמן רב בצילה של קדימה גרמה לטשטוש גבולות בין שתי המפלגות. הבוחרים אינם מבחינים בהבדלים בין קדימה ועבודה, ובצדק. אכן אין הבדל.

לפחות כפי שזה משתקף בתקשורת. המלל אותו מלל, הן לגבי עמדות פוליטיות והן לגבי עמדות חברתיות וכלכליות. שתי המפלגות נתפסות כמפלגות מרכז העומדות על אותה משבצת. מה שנותר זה הסימפטיה של הבוחר כלפי מנהיגי שתי המפלגות. אהוד ברק מול ציפי ליבני. כאן נראה כי לציפי לבני יתרון על ברק בכוח משיכתה לבוחר. היא נתפסת כנקייה יותר, צנועה יותר, מתלהמת פחות, וחברית יותר. מכאן, אין פלא שרבים תוהים מדוע לא יתאחדו שתי המפלגות לכוח מרכזי אחד. איחוד שכזה, אם יקרה, משמעו קיצה של מפלגת העבודה ודרכה ההיסטורית כמפלגת שמאל.

מפלגת העבודה, אם חפצת חיים היא, חייבת מיד לחזור לשורשיה כמפלגת שמאל, שמאל חדש ועדכני, ולהצהיר על כך בקול רם וברור. עדיין לא מאוחר. בבחירות הבאות יש לצפות כי בוחריה בעלי הנטיות המרכזיות יברחו לקדימה. בוחריה השמאליים יעדיפו בחלקם את מר"צ או ימנעו מהצבעה. מכאן הדרך להמשך שקיעתה של המפלגה בטוחה.

הבחירות בארצות הברית הראו כי הבוחר מעוניין לשמוע דיבורים קונקרטיים על פתרון בעיותיו הבוערות ואינו מוכן עוד לשמוע סיסמאות. יועצי הבחירות בישראל הופכים את הבחירות למלחמת סיסמאות, המבוססת על משפטי מחץ חסרי משמעות ועל דימויי מנהיגות חזקה ללא כיסוי. הבוחר הישראלי ההולך מדי שנתיים לבחירות מתבגר ורוצה לשמוע דברי טעם כיצד המנהיגים מתכוונים להתמודד עם מצוקותיו.

המשבר הכלכלי העולמי מהווה הזדמנות להצגת תוכנית כלכלית שפויה, מפורטת המבוססת על התפיסה של שמאל חדש, של שילוב מחודש עם אחריות המדינה והקהילה כלפי אזרחיה. זה הזמן לומר לבוחר כיצד המפלגה מתכוונת להתמודד עם המשבר הכלכלי ולהגן על האזרח הקטן מפני קריסה. המערכות הציבוריות האמורות לתת שירות ורווחה לאזרח כבר מזמן אינן מתפקדות, יותר ויותר אזרחים פונים לארגונים פרטיים. עכשיו צריך להציג בפני הבוחר את דרכה של מפלגת העבודה בתחום הרווחה, החברה והכלכלה, ולהבליט את הייחודיות בגישה זו. ושוב, רק לא סיסמאות על הזקנה במסדרון אלא תוכנית ברורה.

גם בתחום המדיני על המפלגה לשבור שמאלה ולהצהיר על כך בקול רם. מפלגת העבודה אינה יכולה להתחרות עם קדימה או עם הליכוד בגישה מרכזית ימנית. הצהרות תקיפות וסיסמאות על עמידה איתנה לא יביאו בוחרים לתנועה. יש לומר מה שמרבית העם כבר מזמן יודעים, לא יהיה שלום ללא פשרה טריטוריאלית. על כן על מנהיגי המפלגה לומר מהי עמדתם לגבי הגולן, ולגבי יהודה ושומרון ולגבי ירושלים. עדיף להצהיר כבר כעת כי מפלגת העבודה בעד העברת מרבית השכונות הערביות בירושלים לידי הרשות הפלסטינית.

המבנה הפוליטי של ישראל כיום אינו נורמלי. מרבית המפלגות והבוחרים מתרכזים במרכז וימינה. מיעוט בוחר להימצא בשמאל. הסיבה נעוצה כנראה, לא בעובדה שאין אזרחים בעלי השקפה סוציאלית שמאלית אלא משום שהמפלגה הנמצאת בשמאל נתפסת כמפלגה המתמקדת בעמדות מדיניות ואין לה תוכנית או מיקוד אזרחי.

בוחרים רבים המצביעים ליכוד או קדימה היו בעבר מצביעי העבודה. התככים, המאבקים הפנימיים, ההליכה למרכז, השריונים, הרחיקו ממנה בוחרים. הם עברו לקדימה לא בגלל אידיאולוגיה אלא בגלל פוליטיקה. דווקא כעת הזמן להבליט את הצד הסוציאלי של המפלגה ולרכז בהנהגתה אנשים המזוהים עם המאבקים החברתיים. חלק ממצביעי הליכוד הנוהים אחר נתניהו עשויים לעבור למפלגת העבודה במידה ותדבר אליהם בגובה העיניים על פתרון מצוקותיהם.

אהוד הביטחוניסט צריך לעבור מהפך לאהוד החברתיסט. זה קשה ודורש ממנו לא רק דיבורים אלא גם מאפייני מנהיגות חדשים. לא מנהיגות מתלהמת של הצהרות ביטחוניות שחוקות או הופעה זחוחה, בוטה ותקיפה מול אויבנו שאין לה כיסוי במציאות, אלא מנהיגות המדברת אל אנשים ומצוקותיהם, ומגלה אמפתיה והבנה לצרכיהם. מנהיגות המדגישה שרות של צרכי האזרח, צניעות ויושרה. מנהיגות של אנשים הכמהים לשינוי בסדר היום החברתי של ישראל. ברק אובמה נישא על גל המוני של שאיפה לסדר יום חדש חברתי. לברק של מפלגת העבודה יש ממי ללמוד.

*ד"ר עמיר לוי הוא מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים