זיכרון אדום: בדרך למטה

מאת: יהורם דילמאני, וואלה! ספורט

את עונת 89-88 אוהדי הפועל מתים לשכוח, אבל לא יכולים. העונה בה נפל דבר – הפועל ת"א יורדת לליגה הארצית לראשונה בתולדותיה. וגרוע מזה – מכבי השנואה נותרת היחידה שלא נפרדה מעולם מהליגה הלאומית.

עונה קודם אמנם זכינו באליפות, אבל נשארנו עם טעם רע בפה אחרי, שמכבי גנבה לנו את הגביע מתחת לאף. בקיץ, המושג בקרה תקציבית חדר עמוק לתודעה שלנו, עם ההחלטה הלא צפויה לבדוק את הספרים של הפועל ושל ההסתדרות. את העונה פתחנו עם מינוס ארבע נקודות, מינוס כמה כוכבים עם חוזים "משופרים", שהורחקו לשבעה משחקים בממוצע, ומינוס ספונסר – פשוט כי אף אחד לא רצה להתקרב אלינו. על איך שנראינו העונה הזאת, באמת לא כדאי להרחיב.

אז מה נשאר לנו? הדרבי. הדרבי האחרון לפני הירידה. בלומפילד הקרח מכיסאות היה רחוק מלהיות מלא. רק שערים 4-5 היו גדושים, כרגיל. למשך 90 דקות שכחנו את היעד הסופי של אותה עונה. כמו שיכורים הלכנו אחרי האדום האדום הזה. משוגעים.

המשחק דווקא התחיל לא רע בכלל. משה "בעל-הבית" סיני העלה את האדום לשמיים עוד במחצית הראשונה. בעיטה חופשית קלאסית, עם סיבוב אלגנטי לכיוון החיבורים, שלחה את מרכוס להוציא כדור ראשון מהרשת. "מנצ'סטר באנגליה הפועל בישראל". אבל לא לאורך זמן.

הצהובים לא ממש התרגשו ושמו לנו שתי חתיכות ברשת (שחר בראל ובני טבק, אם זה מעניין מישהו). שוב אנחנו עם הראש באדמה, ושוב שוש משמיעה את השיר של אריק איינשטיין ברדיו.

אבל אז המאסטרו החליט שבלי נקודות בדרבי הוא לא יורד ולקח את המשחק על עצמו, כמו שרק הוא ידע. עוד סיבוב במקום, עוד כדרור לשמאל, ואז - הרמה מדויקת לראש של דוד שרביט (כן, היה חלוץ כזה פעם), שנוגח מעל לידיים של מרכוס ומתחת למשקוף. יש!

אני כבר מוכן לשריקת הסיום. נקודה בדרבי הירידה זה מעל הראש. והשריקה באמת הגיעה, מוקדם מהצפוי. פנדל. לגרשון היו שיעורים במולדת, אז נאלצנו לשלוח את "בעל-הבית" אל הנקודה. סיני ניצב על ה-16 בפוזה אופיינית עם הידיים על המותניים, מחכה לשריקה של השופט, בוחן את הקורות של מרכוס, מעיף מבט אחרון ליציע האדום מאחוריו ושולח כדור חלש ושטוח לפינה הימנית. אותה חצי שניה היתה כמו נצח. מרכוס כמעט נגע אבל כל מה שהוא הצליח לתפוס זה כמה עלי דשא יבשים והרבה חול.

אחרי המשחק הנפתי בגאווה את הצעיף האדום וצעקתי עם יתר 500 האדומים שנותרו ביציע: "אימפריה! אימפריה!". הדרבי האדום הבא הגיע רק אחרי שש שנים.