לבנה דנקר, תושבת ירושלים, יצאה לחופשה בת שבועיים בחו"ל והשאירה את הכלב המשפחתי האהוב, בן 11, אצל בתה בחיפה. כעבור שבועיים, ביום בו חזרה המשפחה מחו"ל, הכלב ברח. המשפחה המודאגת החלה במסע חיפושים נרחב, שכלל ברורים חוזרים בתחנת ההסגר החיפאית לכלבים משוטטים. הכלב, שהיה מצויד בשבב אלקטרוני שהושתל בעורפו לשם זיהוי, לא נמצא. כעבור מספר ימים התבשרה משפחת דנקר שהכלב הורדם על ידי השירותים הווטרינריים של עיריית חיפה, מבלי שנעשה ניסיון משמעותי לאתר את בעליו.
שרירות הלב של עיריית חיפה מול כלבה של משפחת דנקר, הגיעה גם לעיתונות המקומית, ובסופו של דבר גם לוועדה לפניות הציבור בכנסת בראשות ח"כ סופה לנדבר. לנדבר, חובבת חיות בעצמה, החליטה לצאת לסיור בכלביות באזור המרכז, שיצא אתמול אל הפועל. לנדבר ביקשה לעמוד מקרוב על דרך הטיפול של הרשויות בארץ בסוגיית הכלבים המשוטטים, האובדים, והמוסגרים בשל חשד לכלבת. בשבוע הבא ייערך בכנסת דיון בנושא.
רעננה בלי ניסויים, רק רעבים
הכלביה העירונית ברעננה היא מתקן מרווח יחסית, המשרת גם את כפר סבא וקולט כ-60 כלבים חסרי בית בחודש, מתוכם מורדמים כ-30, לדברי ד"ר ישראל גלס, הווטרינר העירוני. כעשרה נמסרים לאימוץ. רבים ממתינים בכלובים חודשים ארוכים, עד שנגזר גורלם והם מומתים בזריקת הרדמה.
לארגונים הנאבקים למען זכויות בעלי החיים יש חשבון ארוך עם גלס, המנהל את המקום המצוחצח שנים ארוכות. גלס טען אתמול כי אינו מוסר כלבים לניסויים במעבדות, אלא במקרים נדירים ביותר. הדבר הופסק לאחר שמועצת העיר כפר סבא אישרה לפני כשנה תקנות עזר עירוניות האוסרות על מסירת כלבים לניסויים, לאחר מאבק של האגודה נגד ניסויים בבעלי חיים. בעבר תמך גלס במוצהר בהעברת כלבים למעבדות, ונוהל נגדו קמפיין שלווה בכתבות שקשרו את שמו עם הרעלות המוניות של כלבים ברעננה וכפר סבא.
חלק מהכלבים במקום נראים מורעבים, ממש שלדיים. גלס מסביר שהסיבה היא העדר תיאבון של הכלבים לאחר שהיה של כשבוע במקום. בכלביה בלוד, המנוהלת בידי ד"ר אור רז, נשלל ההסבר של גלס. רז טוענת, שכאשר שמים שני כלבים יחד בכלוב אחד, נוהג הכלב החזק להשתלט על המזון, ואילו השני נותר רעב. ככל הנראה, השלדיים של רעננה הם דוגמא חיה (רק בינתיים) - לתופעה.
לוד צפוף אבל מושקע
דווקא בכלביה הידועה כקשה והצפופה ביותר בארץ, ניכרה אתמול תחזית קצת יותר אופטימית. ד"ר רז, הווטרינרית העירונית של לוד, הפכה את המקום לדבר הטוב ביותר שיכול לצאת מבית כלא לחיות. הכלבים נקיים, בריאים, אוכלים היטב, וזוכים לטיפול מסור שמאפשר להם מעט תקווה. אבל התקווה בכלביה של לוד לא חורגת הרבה מעבר לממוצע הארצי של כלבים בודדים הזוכים בסופו של דבר לבית, העומד על 10 אחוזים.
הכלביה בלוד היא הגדולה בארץ. היא קולטת כלבים מיותר מ-11 ערים, ומ-17 מועצות אזוריות הכוללות כ-250 יישובים. כ-200 כלבים נקלטים במקום מדי חודש. חלקם גזעיים לעילא, נדירים, וסיכוייהם למצוא בית גבוהים יותר. כ-20 עד 25 כלבים בחודש מאומצים. היתר מורדמים בסופו של דבר.
רז הגיעה למקום לפני כשנתיים וחצי. היא מצאה כלביה מזוהמת, מוזנחת, עם כלבים חולים ואכולי פרעושים. תוך מאבקים קשים בעיריית לוד ובמשרדי הממשלה, השיגה רז את הבלתי האפשרי. הכלביה, שתפקדה כאורוות סוסים עוד מימי המנדט הבריטי, תשופץ בקרוב בזכות 580 אלף שקל מכספי המשרד לאיכות הסביבה. תנאי חייהם של הכלבים שופרו לאין ערוך. רז משקיעה מכיסה הפרטי לפרסום מודעות אימוץ בעיתונים, יוזמת מבצעי אימוץ בשיתוף "תנו לחיות לחיות", ואילתרה חדר ניתוח לעיקור וסירוס חתולי רחוב, ואספקת עזרה ראשונה לחיות פצועות.
המילה האחרונה שמורה לח"כ לנדבר, המסבירה שהיא רואה ביחס לבעלי חיים אושיה חשובה בכל הנוגע לתפקודה השפוי של החברה. "החברה שלנו הפכה מאוד אגרסיבית. זה מתחיל מהיחס לחיות", היא אומר. לנדבר מציעה, למשל, להקדיש את שיעורי החברה בבית הספר לנושא היחס לחיות.