האם אינטואיציה יכולה לשמש כמדריך אמין בחיפושנו אחר חיים של הארה אבולוציונית ואיך נוכל להבחין בינה לבין כל הקולות האחרים שמצויים בנו, שמקורם באגו? אנשים מחוגים רוחניים אוהבים לדבר על אינטואיציה. מורים שונים אומרים לנו: "צייתו ללבכם", "האזינו למדריך הפנימי שלכם". אבל עצות כאלה תמיד גורמות לי תחושה לא נוחה, כי הכל תלוי באדם שאיתו אתה מדבר.
בואו ניקח דוגמא מאוד קיצונית: אם תגיד לטרוריסט פנאטי לציית ללבו, אנחנו יודעים לאן זה יוביל. כשאתה אומר למישהו לציית ללבו ולסמוך על האינטואיציה שלו, עליך לדעת קודם כל עם מי אתה מדבר - עד כמה האדם הזה מפותח ובאיזו מידה הוא התעלה מעבר לאגו שלו.
כאשר אנחנו מתחילים לצעוד בנתיב הרוחני מתחוור לנו, שרובנו מזדהים עמוקות עם האגו האישי והקולקטיבי. לכן, הבחירות והפעולות שלנו מונעות ברוב המקרים על ידי פחדים ותשוקות לא מודעים, כמו גם על ידי אמונות וערכים שנובעים מהתניות תרבותיות. ככל שאנחנו מתעוררים יותר ויותר למה שאני מכנה האני האותנטי או הדחף האבולוציוני, ומתחילים להזדהות עימו יותר מאשר עם האגו האישי והקולקטיבי, כך משתנים הכוחות שמניעים את בחירותינו ואת פעולותינו. המטרה בהארה אבולוציונית היא שמרכז הכובד - או מרכז ההזדהות - ישתנה באופן משמעותי, כך שהשפעת האני האותנטי תהיה גדולה יותר מזו של האגו. אבל לפני שהשינוי הזה מתרחש, כל דיבור על אינטואיציה הוא מסוכן.
הכרת האני
אינטואיציה היא תחושה עמוקה לגבי משהו שעלינו לעשות או כיוון שעלינו לצעוד בו. זו אינה מחשבה שכלית בלבד, אלא יותר תחושת שכנוע שמשהו נכון. אך הבעיה שנוצרת כאן היא שרבים מדי מאיתנו אינם מבחינים בין חוויות של תובנה ושכנוע שנובעות מתוך האגו, לבין חוויות של תובנה ושכנוע שנובעות מתוך האני האותנטי. כך שאם ההבדלים בין האגו לבין האני האותנטי אינם ברורים לך לגמרי, סביר להניח שהאינטואיציות למיניהן שעולות בראשך ושאתה מעניק להן משמעות עמוקה הן בעצם קולות מהאגו האישי והקולקטיבי.
אם איננו מצליחים להתגבר על הנרקיסיזם שלנו, כל הרעיון של אינטואיציה עלול להסתבך עם תחושת החשיבות העצמית שלנו המופרזת גם כך ועם כל המשמעות היתרה שאנו נוטים לייחס לתחושותינו ולסיפור האישי שלנו. אם איננו ערים לכך, אנחנו יכולים בקלות להוליך את עצמנו שולל ולהטעות אנשים אחרים באמצעות ה"אינטואציות" הרוחניות שלנו.
אינטואיציה אכן קיימת - היא אמיתית, אך אינני חושב שנוכל לסמוך עליה באופן עיוור. חשוב שתמיד נקשר את האינטואיציה להתפתחותו של האני האותנטי, כדי שהיא תהיה מהימנה ואמינה. וחשוב מכל, עלינו לחנך את עצמנו להכיר את הממדים השונים של האני, את האופן שבו האני פועל ואת מנגנוני החוויה שלנו, כדי להתעורר למימד הסובייקטיבי במידה כזו שנדע מה מתרחש בזמן הווה.
השכל המואר
אנחנו רוצים להגיע לנקודה שבה, כשיש לנו תחושה חזקה לגבי משהו, נדע באמת אם האגו הוא זה שנמצא מאחורי התחושה הזו או שמקורה הוא בחלק עמוק ואותנטי יותר של האני שלנו. אנחנו רוצים להגיע לנקודה שבה אנחנו מכירים את הממדים השונים האלה של האני במידה מספקת כדי שנוכל לבצע בחירות נכונות באופן עקבי.
לכן, בשל כל הסיבות שמניתי כאן, אינני מייחס משמעות גדולה מדי לאינטואיציה בתורת ההארה האבולוציונית וזאת למרות שהיא מהווה חלק בלתי נפרד מהתעוררות מעבר לאגו. מרגע שאתה נותן אמון באני האותנטי, שהוא החלק שבתוכך שתמיד ער ותמיד יודע עוד לפני שעולות מחשבות, אתה מגלה יכולת אינטואיטיבית מופלאה שאני מכנה אותה "השכל המואר".
אך כדי שתמצא גישה לחלק הזה של האני שלך, הכרחי שיהיה לך מאוד ברור איך להבחין בין האגו לבין האני האותנטי. מרגע שתוכל להבחין ביניהם באופן ברור, יתחיל המימד האינטואיטיבי, אותה תכונה הטבועה באני האותנטי, להופיע מעצמו.
דיון מתוך סמינר שהעביר אנדרו כהן בבוסטון, ארה"ב.