הרגיעה בעזה כשלה, הגיע זמן מלחמה

ההחלטה השפויה ביותר שהתקבלה בימים האחרונים היתה להשאיר בתפקיד את מפקד אוגדת עזה תת אלוף צ'יקו תמיר. הנטייה לחשוב כי ההחלטה התקבלה בשל ההסלמה והחשש להידרדרות אינה חסרת בסיס, אך לעובדה כי כשהשלטון מעורער רצוי לשמור על יסודות חזקים יש משקל לא פחות קטן. לרמטכ"ל ולמפקד פיקוד דרום מגיעה מילה טובה על החלטה אמיצה זו.
המדיניות חסרת האחריות של ממשלת ישראל בעידן של איום וערב מלחמה, במיוחד תחת הנהגתו של אהוד אולמרט, אינה זרה ולצערי אף מתקבלת בהשלמה.

לחוסר היכולת ללמוד מלקחי העבר אין סליחה וכפרה במיוחד כשברור כי המחיר הכבד אותו נדרש לשלם בשל כך, יהיה כבד הרבה יותר. השתלשלות האירועים ומערכת קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל מאז פיצוצה של המנהרה המתקתקת כל כך עלובים עד כי נדמה לפעמים שאנחנו בעיצומה של מכירת מדינת ישראל במחירי מבצע.

הכנת מנהרת תופת שיכלה לשמש גם כמנהרת חדירה לאחד היישובים בעוטף עזה וירי של כ-40 רקטות קסאם בתוך פחות מחמש עשרה דקות מוכיחים כי החמאס בשיתוף הארגונים האחרים ניצל את תקופת ההפוגה לשיפור יכולתו בצורה דרסטית. כל אלה, בצירוף המידע שהצטבר אודות התחמשותו והתעצמותו של החמאס, גררו את ממשלת ישראל למסכת הנחיות מביכות שחייבו את צה"ל לפעול עם ידיים קשורות – ללא יוזמה וללא יכולת להביא לידי ביטוי את עוצמתו, וגרוע מכך לחשוף יכולות ומודיעין ולאפשר לחמאס זמן להגיב ולהשתפר.

הרצון של ממשלת ישראל למשוך את ההפוגה עד לאחר כינונה של ממשלה חדשה יעלה לנו ביוקר. סאגת המיגון הבלתי נגמרת, המובלת על ידי ראשי היישובים בעוטף עזה, מעצימה עוד יותר את חדלונה של הממשלה והעומד בראשה, שכבר הבהיר בעבר כי "אל לנו למגן את עצמנו לדעת", אך מאידך ממשיך להפקיר את תושבי הדרום לרולטת הקסאם. גם אני חושב כי לא נכון להפוך את יישובי הדרום לבונקרים מבוצרים. עוד יותר מכך, אני יודע כמה מוטיבציה נוספת לחמאס עם כל שכבת בטון נוספת, המסמלת את השלמתנו עם מר גורלנו ואת התכנסותנו להגנה פסיבית. במקום להשקיע בתוספת חדרים ליישובי עוטף עזה, עדיף היה לייצר מקומות עבודה, לפתח את עתידו של חבל ארץ זה ולחייב את מדינת החמאס, בסדרת תגובות צבאיות, למגן את עצמם לדעת.

הפתרון המבריק הנוסף שנקטה בו ממשלת המעבר היה צמצום אספקת הדלק והחשמל. פתרון זה שכבר נוסה בעבר נועד לכישלון עם הפעלתו. מצלמות הטלוויזיה העולמיות לא מראות את ילדי עוטף עזה המתכנסים בעצמם בחשש ובחרדה עם כל אזעקת "צבע אדום". המצלמות אוהבות הרבה יותר להנציח את הילדים הפלסטינים הקופאים מקור כתוצאה מפעולות בלע אלה. עצירת הסיוע ההומניטארי, ובכלל זה צמצום אספקת הדלק והחשמל, עד למתן האפשרות לנציגי הצלב האדום לבקר את גלעד שליט, היתה מתקבלת בהבנה ובאהדה גדולים עשרות מונים. אבל גלעד שליט אינו מעניין את ממשלת המעבר, הם לא שלחו אותו להגן על גבולותיה של המדינה.

עד מתי יימשך בזיון חוסר היכולת לקבל החלטה? האם אנחנו צריכים לחכות לרגע בו ייפגעו ילדים וחיילי צה"ל כדי לקחת יוזמה ולהגן על עצמנו? האם עדיין מקווים שם בממשלת המעבר כי קני הקסאמים יחלידו, או שמא חברי הממשלה חדורים באמונה כי החמאס יאות לכתת חרבותיו לאתים? הלחץ בו נתון החמאס לקראת מועד פקיעת שלטונו של אבו מאזן ב-9 בינואר מחייב אותו לפעול. אולם, אנחנו בעיוורון מוחלט נופלים ברשת תחבולותיו. ללא פעולה יזומה וחסרת מעצורים שתגבה מחיר בלתי פרופורציונאלי מהחמאס לא נשיג את השקט המבוקש, לא ברצועת עזה ולא ביהודה ושומרון. עד שהחמאס לא יבין כי רק בהידברות יוכל לאפשר שגרת חיים נורמלית לתומכיו, פעיליו לא יפסיקו את פעולות הטרור והאלימות. נכון להיום, על רקע חידלון ממשלת המעבר, חמאס מבין כי ניתן להכניע אותנו ולגבות מאיתנו מחיר גבוה יותר תמורת הפוגה קצובה לחצי שנה.

הגיע הזמן לתכנן ולפעול להשגת מטרות ארוכות טווח ולא על מנת להשיג רגיעה זמנית. המודל הנוכחי פשט את הרגל. ככה אי אפשר לגדל ילדים, ככה לא בונים פריפריה חזקה. במזרח התיכון העכשווי הדרך היחידה להביא להכרה בדבר זכותנו לחיות במדינת ישראל היא לצערי דרך הפעלת כוח שיוכיח כי אין אנו נרתעים ממלחמות המגנות על ילדנו ועל עתידנו. פעולה משמעותית וחד משמעית ברצועת עזה יכולה לחסוך עימותים עתידיים בגבולותינו האחרים ואל מול אויבים הממתינים בסבלנות רבה וצופים על כל נקודת חולשה נוספת המעידה לדעתם על חוסר נחישותנו. מסר ההרגעה הבא של ממשלת ישראל צריך לבוא רק לאחר שראשי החמאס ישלמו את מחיר הפגיעה בהפרת ההסכם הלא כתוב, בנכונותנו ובטוב לבנו עד היום.

* תא"ל (מיל') צביקה פוגל היה ראש מטה פיקוד הדרום