בממשלה עדיין מעדיפים להשקיע בהתנחלויות

ההתנחלויות הישראליות בשטחים הפלסטיניים נהנות מהעדפה בולטת בכל הנוגע להשתתפות ממשלתית במימון התקציב המוניציפאלי. לעומת זאת, היישובים הערביים בישראל נמצאים בתחתית הרשימה. כך עולה מדו"ח שמפרסם היום (ראשון) מרכז אדוה.

הדו"ח, הנקרא, "העדפה ממשלתית במימון יישובים", נכתב על ידי שלמה סבירסקי, אתי קונור-אטיאס ואוהד דהן. הדו"ח קובע כי אמנם בשנים האחרונות נרשמה ירידה במימון הממשלתי של ההתנחלויות בחישוב לנפש, אך זאת בשל הגידול הרב באוכלוסייתן בין 2000 ל-2006. בעוד שאוכלוסיית ישראל גדלה ב-11%, אוכלוסיית ההתנחלויות גדלה בשיעור הגבוה פי שלושה - 31%. לשם השוואה, שיעור הגידול באוכלוסיית הערים המבוססות היה 7%; בעיירות הפיתוח – 8%; וביישובים הערביים – 18%.

למרות הגידול במספר הנפשות, רמות ההכנסה וההוצאה המוניציפאליות בהתנחלויות, בחישוב לנפש הן עדיין גבוהות מאלה של יישובים בתוך הקו הירוק. ב-2006 הן קיבלו את מענק האיזון הגבוה ביותר בחישוב לנפש: 1,105 שקלים – בהשוואה ל-370 שקלים בישראל, 940 שקים ביישובים הערביים ו-773 שקלים בעיירות הפיתוח.

כך גם באשר להשתתפות הממשלה במימון שירותים ממלכתיים כגון חינוך ורווחה: בחישוב לנפש, ההשתתפות המיועדת עמדה בהתנחלויות על 2,132 שקלים, בעיירות הפיתוח על 1,557 שקלים וביישובים הערביים על 1,548 שקים.

ידה הנדיבה של הממשלה ניכרת גם בבנייה: בשנים 2006-2000 החלה ביהודה ושומרון בנייה של 15,488 דירות למגורים, בהשקעה כוללת של 11.3 מיליארד שקלים. הדו"ח קובע כי המדינה הייתה אחראית בממוצע ל-53% מסך התחלות הבנייה ול-43% מההשקעה הכוללת בבנייה למגורים. זאת בשעה שבישראל המדינה הייתה אחראית לכ-20% מהתחלות הבנייה ול-10% מההשקעה הכוללת בבנייה למגורים. באותן שנים נסללו ביהודה ושומרון כחצי מטר כביש לנפש בשעה שהממוצע בישראל עמד על 0.22 מטר-כביש לנפש.