אז הנה אנו ישובות בחדרון המתנה אפלולי מחכות לתורה של חברתי אל הקוראת בקפה הידועה ביותר בעיר, היות שהיא ננטשה באופן דיי ברוטאלי על ידיי החבר האחרון, והקוראת בקפה הזאת אומרים עליה שהביקורות הטובות הרבות יותר מאשר פירסומי ההונאות.
אני לא מוצאת דרך אחרת להתייחס לאירוע מלבד התנסות משעשעת, ועל אף כי פניה של חברתי לא מעידים על שום דבר שיכול להדמות לשעשוע או כל דבר מצחיק אחר, אני שומרת על מידה של איפוק ומשתדלת לתמוך ככל יכולתי, בלי בדיחות על חשבונה, חברה תומכת, זו אני.
"אז תגידי, מה לגביי סוכר? ראיית העתיד משתנה אם למשל את שותה עם הרבה סוכר?" אני שואלת "רגע ומה אם את מעדיפה סוכרזית? מה אם הסוכרזית לא מתערבבת טוב ונשאר כתם לבן בתחתית הכוס? מה זה אומר לגבי התחזית של עתידך הרומנטי? הוא יהיה דל? כמו דל קלוריות? או לבן כמו למשל שמלת הכלולות העתידית שלך? מה זה אומר תגידי לי?".
מבטי הנאצה שנשלחו לעברי באותם רגעים סימנו לי לעצור לרגע את פיתוחי התיאוריות החדשות שלי, פניה המודאגים של חברתי השיבו אותי בחזרה אל תפקיד התומכת הרצינית, התנצלתי קלות ואחזתי בידה לאות חזק ואמץ, "הכל בסדר מותק, אל תדאגי, רק בשורות טובות יהיו לך, תחשבי טוב תקבלי טוב, את בנאדם טוב ומגיע לך רק טוב, בסופה של כל ירידה ישנה עליה, אם קשה לך סימן שאת בעליה ואם כואב לך סימן שאת מרגישה, את יודעת שיש אנשים שלא מרגישים בכלל?" שלפתי את צרור הקלישאות הראשון שעלה בראשי, אך למרות ניסיונותיי הפכו פניה ממודאגים למאיימים לפרוץ בבכי.
היא כבר לא הגיבה לניסיונות שלי להצחיק אותה או לעודד אותה, היא ישבה וחיכתה לתורה כמו לפני קבלת גזר דין, בוהה בדלת חדרה של הקוראת בקפה ומחכה שתפתח ויבוא זמנה, אז שתקתי גם אני וחיכיתי בסבלנות.
רגע האמת הגיע, הדלת נפתחת על ידי בחורה צעירה בשנות ה 20 לחייה, היא יוצאת מהחדר מבלי להיישיר מבט עימנו, ניכר היה על פניה כי בכתה לא מעט ולרגע הרגשתי גם אני סוג של פיק ברכיים מהחוויה שעתידה לחוות חברתי, היא קמה מכסאה בסערה ופסעה לכיוון הכניסה לחדר, הקוראת בקפה קראה בשמה, היא אחזה בידית הדלת וסובבה ראשה לעברי, קרצה לי וסגרה אחריה את הדלת.
אז הנה אני ישובה לבדי בחדר ההמתנה כשחברתי בתוך החדר נתונה לחסדיה של כוס קפה אחת ועוד אישה שמפענחת מסרים סמויים החבויים בה, על הקירות ממוסגרות כתבות שפורסמו אודות אותה מגדת עתידות, תמונות שלה עם אישים מפורסמים מחובקים יחד ושלל חמסות נגד עין הרע.
זמן ההמתנה היה כמו נצח, לשבת שם לבד בחדרון הרגיש לי קצת לא נוח וקיוויתי שהקפה שלה לא יהיה חם מידי ושהיא תשתה אותו מהר, כך נוכל להמשיך את היום ולשתות קפה נורמלי בלי תורות ניסתרות בבית קפה רגיל ולא בחדר אפל עם מלא חמסות ופוסטרים.
חצי שעה ישבתי שם ושוחחתי עם עצמי, חשבתי על המצב אליו נקלעה חברתי, למה היא כל כך התעקשה להגיע אל אותה קוראת בקפה, מה טוב יצא מלדעת את העתיד ומי מבטיח כי היא אכן תשמע דברי אמת, מי מבטיח לה כי הדברים אשר תשמע אכן יעודדו את נפשה המיוסרת ואת ליבה השבור, אין לכך תשובה הנחתי, היא מחפשת נחמה ולשמוע שיהיה בסדר, לא מספיק לה שאמרתי אני ושאמרו כולם, היא רוצה לשמוע את זה גם מהקוראת בקפה, אז בסדר מותר לה.
הדלת נפתחת והיא יוצאת זקופה, בצעדים מהירים לכיוון דלת היציאה מהבית ומסמנת לי לקום כי הולכים, פניה נראים קצת אחרת , רואים את סימני הדמעות ממקודם אבל המבט אחר, היא כבר לא עצובה ואני מניחה שזה סימן טוב, היא לא מדברת, היא הולכת ואני אחריה מנסה להדביק את צעדיה ולהבין מה בדיוק קרה שם "כשנגיע לקפה נדבר" היא סיננה "חכי בסבלנות".
הגענו לבית הקפה ואני מיהרתי להזמין עוד לפני שהתיישבנו כי סבלנותי קצרה יותר ויותר, "כן גברת מיסתורין ומיסטיקה, אפשר לדעת מה היא אמרה לך שם?" יריתי לעברה, " אז ככה" אמרה בחיוך, "היא הסבירה לי שההוא לא המיועד שלי, הוא לא מתאים לי בכלל וזה ממש מצויין שהוא הלך כי אני ממש בקרוב עתידה לפגוש את בעלי לעתיד, הוא גבוה וחסון, עם עיניים בהירות ושיער כהה, הוא מתעסק בחוק" אמרה מרוצה והמשיכה "היא גם אמרה לי שיש בשם שלו אותיות עוקבות לשלי לשלי וזו גם הסיבה שאנחנו נפשות תואמות שממש בקרוב יפגשו, אני חושבת שזה הפקח חנייה מהרחוב שלי, אני ידעתי את זה אני אומרת לך, אני הולכת להזיז את האוטו, אני עולה על המדרכה מצידי", "כל מה שעושה לך טוב, העיקר שתהיי מאושרת, אבל לא חבל על הדו"ח?" שאלתי, "מהיום אין יותר דוחות, את רואה איך אני דואגת לך?". היא אמרה. באמת חברה טובה, חשבתי לעצמי, טובה ושפויה, אני הולכת לבדוק את התאריך תפוגה של הקפה אצל המיסטיקנית ההיא.
efratcoffee@walla.com