תודה על כל מה שבראת

שנים רבות שרר נתק בין יהדות לאקולוגיה. האחרונה נתפסה כעניין שמאלני, חילוני, "מבחוץ". היהדות, לעומת זאת, נתפסה כרוחניות טהורה, שאינה מעסיקה עצמה בזוטות גשמיות כגון מצב הפלנטה. אבל כל זה, ברוך השם, כנראה מאחורינו. יותר ויותר קבוצות בחברה מבינות ומתרגלות את יישום הקשר המהותי, העמוק בין יהדות לאקולוגיה, והתופעה מתפשטת וחודרת במהירות מהשוליים למיין סטרים. חוצה גבולות בין חילונים ודתיים, שמאלנים וימנים.

בזה אחרי זה קמים בתי מדרש סביבתיים, קבוצות לימוד בחברותא של נושאים יהודים אקולוגיים, גינות קהילתיות המשמשות גם מקום לימוד ותפילה. עינט קרמר, מנחת בית מדרש סביבתי ומנהלת הפורום ליהדות וסביבה, מספרת שהיא כבר עשר שנים עמוק בעניין, רק שבהתחלה, החילונים דחו אותה כי היו בטוחים שהיא מנסה להחזיר אותם בתשובה ואילו הדתיים דחו אותה כי תודה רבה אבל יש להם כבר מספיק ערכים. היום היא עסוקה ומחוזרת. פתאום כולם קלטו.

משברים חברתיים סביבתיים וכלכליים נובעים כולם מאותה תפיסה תרבותית שגויה בקשר למקומו של האדם בעולם יעודו והתנהלותו. גם היהדות וגם האקולוגיה עוסקות בדיוק בעניין הזה, ומספקות דרכי פעולה ומחשבה, שככל שלומדים אותן יותר, נחשף הדמיון בין תבניות היסוד שלהן. החיבור הזה בעצם מחזיר אותנו אל שורשי היהדות הארצישראלית, היהדות שכולה מבוססת על תרבות חקלאית, על התבוננות בסביבה, אחריות וכבוד כלפיה.

העובדה שניתן למצוא בה מענה למשבר כל כך מודרני, כל כך בלתי תנ"כי בעליל, מגלה שוב את הרלוונטיות המתחדשת שלה ואת העובדה הפשוטה שאקולוגיה רחוקה מאד מלהיות חיקוי של הגויים, להפך, אנחנו בכלל התחלנו עם כל זה. המודעות האקולוגית, מצידה, זוכה מן החיבור הזה לעוד העמקה אל תוך טבעה כאחריות חברתית רוחנית, המעוגנת היטב בתרבות המקומית שלנו. ההתעוררות הזו היא ההזדמנות שלנו כחברה לקחת אחריות מחודשת על הארץ הזאת, לקדש אותה מחדש ולעגן את הקדושה הזו בשורשים רחבים יותר, מסועפים ואיתנים יותר.

פרטים על בתי מדרש ופעילויות בנושא אפשר למצוא באתר "הגל הירוק".
בכתבה הבאה נעיין מעט במקורות ונביא דוגמאות.