החשודים ניצחו, האנטיפתים הפסידו

אם מישהו היה צריך הוכחה שעבור תושבים רבים בישראל יושר ציבורי או ניקיון כפיים לא משחקים תפקיד משמעותי בבחירה, הבחירות המקומיות סיפקו לו אותה. ברשויות מקומיות רבות נבחרו מועמדים שהורשעו בעבר בפלילים, שהוגשו נגדם כתבי אישום, או שסתם מתנהלות נגדם חקירה.

בשדרות, ראש העיר הנבחר דוד בוסקילה כבר כיהן בעבר כתפקיד. בקדנציה הראשונה נחקר בוסקילה על ידי המשטרה והודה בעבירות של מרמה והפרת אמונים. בג"ץ קבע, כי בוסקילה יוכל להמשיך בתפקידו משום שלא הורשע על ידי בית המשפט. כנגד ראש עיריית יהוד, יוסי בן דוד, שנבחר לקדנציה נוספת, מתנהלת חקירה בחשד למרמה והפרת אמונים. בפתח תקווה נבחר לקדנציה נוספת יצחק אוחיון, שנחקר בפרשה ששבה הומלץ להעמיד לדין את סגנו, עו"ד סיני גלבוע. לגבי אוחיון עצמו לא קיבלה עדיין הפרקליטות הכרעה.

גם ברמת השרון (יצחק רוכברגר), בגן יבנה (דרור אהרון), בקריית אתא (יעקב פרץ) ובראש העין (משה סיני) נבחרו מתמודדים שמתנהלת נגדם חקירה פלילית. בבת ים נבחר ברוב מוחץ ראש העיר המכהן שלמה לחיאני, זאת למרות שהוא שוחה בנהר של חשדות פלילים והאשמות שמופנות כלפיו. רשימת החשודים בפלילים עוד ארוכה ארוכה ובסופה מסקנה עגומה אחת: לציבור בישראל לא אכפת אם אתה מעורב בפלילים או לא. העיקר שאתה עושה את העבודה.

בפוליטיקה הישראלית מסווג אהוד ברק כפוליטיקאי מוכשר אמנם, אבל גם כמי שסובל מבעיות קשות של יחסי אנוש. הוא נתפס כקר, מנותק וכבעל אינטליגנציה רגשית נמוכה בהרבה מהאיי.קיו שלו. למרות זאת, ממשיך ברק להוות את אחד הגורמים המרכזיים בפוליטיקה הארצית, לפחות עד הבחירות הקרובות.

בזירה המוניציפאלית המצב שונה. הבחירות המקומיות האחרונות הוכיחו כי מצביעים רבים בחרו להעניש ראשי רשויות שנתפסו בעיניהם כמנוכרים. הדוגמא המובהקת לכך היא דווקא בתל אביב, שם שלפו הצעירים כרטיס צהוב לראש העיר המכהן רון חולדאי. התדמית שנוצרה לחולדאי- מרוחק מהתושבים ולא קשוב לרחשי הצעירים ותושבי הדרום - שיחקה לטובת יריבו דב חנין. בסופו של דבר אמנם חולדאי ניצח, אבל האחוזים הגבוהים שקיבל יריבו והעובדה ש"עיר לכולנו" הפכה לגורם משמעותי במועצת העיר יאלצו אותו בוודאי לרדת אל העם.

גם בראשון לציון, אחת הסיבות לכך שראש העיר בעשרים וחמש השנים האחרונות מאיר ניצן הודח היא הריחוק שהוא הקרין מהתושבים בקדנציה האחרונה שלו, או לפחות העובדה שיריביו הצליחו להדביק לו את התדמית הזאת. תושבי ראשל"צ גם מאסו בכוחניות המופגנת של ראש עירם. גם באשדוד הראו התושבים את הדרך הביתה לראש עיר ותיק, צבי צילקר שכיהן בתפקיד למעלה מ-30 שנה (לא ברציפות) והקרין, לדברי תושבים רבים, תחושה שהוא כבר לא ממש סופר אותם. בבאר שבע הודח יעקב טרנר, ראש עיר שהעדיף את ארבעת קירות משרדו על ירידה לשטח ובחינה מקרוב את הבעיות שמטרידות את תושבי באר שבע.

הסתגרות בלשכה גם מחזקת שמועות על מצבו הרפואי של ראש העיר, שמועות שניצן, טרנר וחולדאי נאלצו להתמודד איתם בשנים האחרונות. מסקנה? גם אם אתה ראש עיר שמוכיח עשייה ונתפס כבולדוזר, תמיד כדאי שתדאג לחבק ולחלק צ'אפחות ידידותיות, אפילו אם אתה לא באמת מתכוון לזה. במיוחד נכון הדבר לראשי העיר הוותיקים, שנוטים לחשוב כי התושבים כבר מונחים בכיסם. מסתבר שעדיף לפזז במימונה של עסקן מקומי כשעל ראשך תרבוש, מאשר להיות מודח בבושת פנים.

הבשורה המשמחת ביותר שיצאה מהבחירות המקומיות היא הצלחתם של רשימות הצעירים. בערים רבות יהפכו ישיבות המועצה למרעננות הרבה יותר, ואת הפרצופים הוותיקים יחליפו כוחות חדשים, שחרטו על דגלם פעולה למען דיור בר השגה, תחבורה ציבורית, איכות סביבה ושיפור חי הלילה.

הצלחת הרשימות הצעירות היא תולדה של שני גורמים מרכזיים: העלאתן של סוגיות כגון בריחת צעירים מתל אביב ומצוקת דיור לסדר היום בציבורי, ואפקט עולמי שבו צעירים רבים ממה שמכונה דור ה-Y, מונח המתאר את הצעירים שגדלו בארצות המערב בשנות ה-80 וה-90, ומגלים מודעות רבה לתנאי חייהם וגם לנושאים סביבתיים. השימוש הנרחב שנעשה ברשת במערכת הבחירות בנוכחית הצליח לשלוח לקלפיות רבים, כאלה שמאסו בעיתונות המסורתית וניזונים בעיקר מבלוגים ואתרי אינטרנט.

התופעה באה לידי ביטוי בעיקר בתל אביב ובירושלים, שם גדשו הצעירים, שנחשבו בעבר לאדישים את הקלפיות והצביעו עבור רשימות צעירות. גם בהרצליה, יבנה, חיפה באר שבע, יבנה, רחובות וערים נוספות אחרות הצליחו רשימות צעירות להיכנס למועצות השונות.

פחות מיממה לאחר הבחירות הספיק שר הפנים מאיר שטרית לשחרר פצצת יחסי ציבור: משרד הפנים שוקל להטיל קנסות על בוחרים שלא יממשו את זכותם להצביע בבחירות המוניציפאליות הבאות. ההצהרה של שטרית, מלבד היותה ריקה מתוכן ולא ישימה, מקוממת. אם שיעורי ההצבעה הנמוכים מטרידים כל כך את שטרית, מדוע הוא לא פועל להפיכת יום הבחירות לרשויות המקומיות ליום שבתון? גם אם נקבל את טענתו שהמשק לא מסוגל לספוג הפסדים של יום שבתון נוסף, מה לגבי חצי יום שבתון? בשוק העבודה התובעני של ישראל, שבעטיו רבים מהעובדים בו מגיעים לביתם רק בשעות הערב המאוחרות, בלתי אפשרי לדרוש מאזרחים להגיע לקלפי ועוד לאיים עליהם בקנסות.

גם התקשורת הפגינה צביעות בכל הנוגע לאחוזי ההצבעה. האשמות כלפי "אדישות" ו"חוסר אכפתיות" של האזרחים עומדות בסתירה לסיקור העלוב של העיתונות הארצית. זאת בחרה להתעלם מהבחירות המקומיות ולהציג אותן כאירוע אזוטרי. ערוץ 1 היה היחיד שהקדיש ליל שידורים מיוחד לבחירות, אבל גם הוא בדק בסקר רק את התוצאות בירושלים. נכון שהבחירות בגבעתיים לא סקסיות כמו הבחירות לנשיאות ארה"ב, אבל ברגע שהתקשורת בוחרת לגמד את הזירה המוניציפאלית, שלא תתלונן אחר כך שהאזרחים לא נוהרים בהמוניהם לקלפי.

לקראת הבחירות עטו על עצמם כמעט כל המתמודדים תחפושת ירוקה. הם דאגו לשלב במצע שלהם סעיפים הנוגעים לתחום השמירה על הסביבה והבטיחו להילחם בבעיות הזיהום. למרות השינוי המרענן במדיניות, בארגונים הסביבתיים לא ממהרים לחגוג. יש פער אדיר בין דיבורים ובין מעשים, במיוחד כשכל מאבק במפעלים מזהמים מצריך לא מעט אומץ מצד ראש העירייה וגיבוי מתאים מהמשרד להגנת הסביבה.

הבשורות היותר מעודדות הן כניסתם למועצות השונות של לא פחות משישים חברי מועצה המתיימרים להיות סביבתיים. מפלגת "הירוקים" הצליחה להכניס נציגים ב-22 יישובים. דווקא בעיר תל אביב, שתושביה נחשבים לבעלי מודעות ירוקה במיוחד, נחלה המפלגה מפלה, כשירדה מארבעה מושבים במועצה לשלושה, ויושב ראש המפלגה פאר ויסנר זכה בארבעה אחוזים בלבד מהקולות בבחירות לראשות העיר. בנוסף נרשמה הצלחה גם לנציגים של "התנועה הירוקה", מפלגה סביבתית–חברתית שתתמודד בבחירות הקרובות לכנסת, ולתנועת "עיר לכולנו" בתל אביב, שהציגה מצע סביבתי מרשים וזכתה למספר הקולות הגבוה ביותר בבחירות למועצת העיר.

בחינה מדוקדקת של האזורים שבהם זכו "הירוקים" להישגים מלמדת אותנו כי הטרנד הירוק לא ממש הצליח לחדור לפריפריה. בערים כמו תל אביב, רמת השרון, הוד השרון, חיפה, רמת גן, נשר גבעתיים וכפר סבא נרשמה הצלחה יפה לירוקים, אך בערי פריפריה לא ממש נרשמה התעניינות בנציגים בעלי אג'נדה ירוקה, על אף שהבעיות הסביבתיות באזורים אלה קשות לא פחות.