אירועי הזיכרון שנערכו השבוע ליאסר ערפאת מחדדים יותר מכל את ההבדלים התהומיים בין עזה לגדה. בעוד שלטקס המרכזי שנערך במתחם הקבר של ערפאת בבניין המוקאטעה ברמאללה הגיעו אלפי בני אדם, בעזה לא נערך ולו טקס אחד לזכר המנהיג המיתולוגי. יותר מכך: אלו ברצועה שרק העזו להזכיר את ערפאת, הותקפו בחמת זעם.
בחמאס לא שונאים ומעולם גם לא שנאו את יאסר ערפאת. בניגוד ליו"ר הרשות הנוכחי אבו מאזן, ערפאת נתפס תמיד בעיני אנשי חמאס כמנהיג לגיטימי ואהוד. על אף הביקורת שמתחו עליו לא פעם ולא פעמיים, הם אהבו אותו, כיבדו אותו ועמדו מאחוריו. אבו מאזן אינו כזה. הוא מעולם לא ניסה להתחבב על חמאס - כוחותיו פועלים בנחישות נגד פעיליו, עוצרים אותם ופוגעים בפעילותם. בחמאס, לפיכך, רותחים. פעילות חמאס נגד העצרות בעזה, כך נדמה, מקורה בשנאה זו.
השבוע, בעת שכל בכירי הרשות הפלסטינית הגיעו לטקס לזכרו של ערפאת בחלוף ארבע שנים למותו, בעזה לא אישרו בכלל לקיים טקסים ותהלוכות. במספר מקומות ברחבי הרצועה התפרסו כוחות חמאס ומיגרו כל ניסיון לתלות תמונה של ערפאת או דגל של פתח. באחד מבתי הספר התיכוניים ברצועה אף דיווחו שאנשי חמאס הכו נמרצות מספר תלמידים שחבשו כאפייה לזכר מנהיגם האהוב. "הם הכו אותנו במקלות ועצרו כל תלמיד שחבש כאפייה", העיד אחד התלמידים.
וברמאללה? עסקים כרגיל. זוכרים, מתגעגעים ותוהים ממה מת ערפאת. השנה היה זה תור אחיינו של ערפאת, נאסר אל-קדווה, להאשים את ישראל בהרעלת דודו. אל-קדווה, שכיהן בעבר כשר החוץ הפלסטיני וכיום הוא מכהן כראש המכון למורשת ערפאת, הבטיח בצורה ברורה כי בקרוב יוצגו כל ההוכחות לפיהן ישראל עומדת מאחוריה הרעלתו.
"ישראל בלבד היא הנושאת באחריות לחיסולו של ערפאת", אמר בעצרת מול אלפי משתתפים. "ישראל נקטה בצעדים מכוונים כדי להיפטר מההנהגה הפוליטית של העם הפלסטיני. יתכן כי בתוך שנה או לכל היותר שנתיים תתגלה האמת".
סוהא רוצה הביתה
כיצד אפשר לדבר על אירועי הזיכרון ליאסר ערפאת מבלי לציין את אלמנתו סוהא? כמדי שנה מאז מותו, היא צצה, מתראיינת לאחד העיתונים הערבים וזורקת לאוויר הצהרה שזוכה למספר כותרות. השנה היתה זו הבטחתה לשוב להתגורר ברמאללה. כידוע, מאז שהועזבה או גורשה מתוניסיה, מתגוררת סוהא עם בתה זהווה בת ה-13 במלטה. עכשיו היא מתגעגעת. "אשוב לפלסטין, לרמאללה. המגורים בניכר הפכו עבורי ועבור זהווה בלתי נסבלים", אמרה.
בראיון לעיתון "אל-חיאת" היוצא לאור בלונדון, סיפרה סוהא כמה היא מתגעגעת לערפאת. "בכל יום שעובר מאז שמת, אני חשה ריקנות מדאיגה ועצב תהומי. אני מתגעגעת אליו, וכל פלסטין מתגעגעת אליו. כל כאב נהיה קל יותר ואף נעלם, אולם ייסורי הגעגוע למת רק נהיים קשים יותר ויותר".
לא רק סוהא מתגעגעת לבעלה. בדבריו בפני באי העצרת פנה יו"ר רע"מ-תע"ל, ח"כ אחמד טיבי, בקול נרגש אל ערפאת וקרא לו לקום מהקבר כדי להושיע את העם הפלסטיני המצוי במשבר חמור. אפשר לשער שאבו מאזן זע באי נוחות בכיסאו למשמע הדברים, אולם כשהוא עלה לנאום, גם הוא נתקף געגועים.
יחד עם זאת, בניגוד לערפאת - הסמל הפלסטיני שהיה מכור לאהבת הרחוב - אבו מאזן לא חשש לומר בנאומו כי "אנשי חמאס הם בוגדים שאינם פטריוטים". אפשר להניח שערפאת, למרות הכל, מחייך בקברו.