אי אז בשנות ה-90 העליזות נחתו עיני על פרק של "תיקים באפלה", שכיכב בו קעקוע מסתורי. הכתובת על זרועו של הניצב אמרה "NEVER AGAIN", ואני התאהבתי. כמה שנים חיפשתי אחר אירוע שיצדיק לקעקע את הקלישאה הכל כך נחרצת הזו גם על עורי, עד שבסוף מצאתי - גבוה, מבוגר ומתוסבך, שאחריו כל מה שידעתי הוא שלא עוד. לעולם. מובן שמאז עברתי עוד כמה וכמה פרשיות רומנטיות מיותרות - למעשה, אם אחרי כל אחת מהן הייתי רצה לפסיכו קעקועים, סביר שלא הייתה נשארת בגופי אף חלקה נקייה - ועדיין, בכניסה לכל פרשה מסוכנת כזו, ממש כמו בתולה, אני שוכחת שכבר הייתי שם וכל מה שקיבלתי זה את הקעקוע העלוב הזה. וכך אני מעבירה את חיי בלהחזיק את עצמי חזק כדי לא להביט אחורה, לא לחזור על טעויות העבר ולהזכיר לעצמי שלעולם לא עוד.
מתברר שלא רק אני מתקשה ללמוד מטעויות. לפני כשנה ביקרתי בקופי סטאר שבארלוזורוב. היום כבר ניצב שם בית קפה חדש הנושא את השם אחימאיר. אדם בעל היגיון בריא, לפחות בעסקי המזון, היה נוטה לחשוב שאם מקום נסגר הרי שמחליפו ילמד מטעויות קודמו. באחימאיר, לצערי, לא ניכרת שום התקדמות בחומר. המקום כולו זועק "יש כבר כיסאות ומכונת קפה, אז בואו נזרום עם זה". מכאן שהוא לא רק חסר אופי כמו קודמו, אלא חמור מכך -יש לו אופי של בית קפה חסר אופי שכבר נסגר.
כפי שכתבתי רק לפני שלושה טורים, קשה לי להיות רעה, אך באותה מידה קשה לי עם אנשים שמזלזלים בדבר שאני כל כך אוהבת. אני באמת מתנצלת בפני המלצר/נראה כמו בעלים של אחימאיר -בעיקר כי הוא היה חמוד (ולא רק מבחינה חיצונית) - אבל שולחן רועד זה לא נושא להתלוצצות עם הלקוחות אלא בעיה הדורשת טיפול מיידי; דיאט ספרייט (9 שקלים) לא מגישים בכוס של בירה; וכשמגישים סלט קצוץ עם טחינה (29 שקל), ראוי שיהיו בו עוד ירקות חוץ מבצל, עגבנייה ומלפפון. והחמור ביותר: משתיית האספרסו (6 שקלים) למדתי שזה שיש מכונת אספרסו, לא בהכרח אומר שיוצא משם משהו שאפשר לקרוא לו קפה.
באותו הטור הנזכר גם ציינתי שאני תמיד אנסה למצוא נקודות חיוביות, אז הנה: המחירים באחימאיר זולים. אבל זה לא מספיק כדי להפוך אותו לאטרקטיבי.
מסביבנו קמים מדי שנה עשרות מקומות חדשים. חלקם של אנשים משופשפים בתחום, רובם של כאלו הסבורים שלהיות "בעלים של" זה מגניב. אז כן, זה מאוד מגניב להיות בעלים - להסתכסך עם ספקים, לחכות ללקוחות שלא באים, להתמודד עם מלצריות שמבריזות, טבחים במחזור, עירייה ומשטרה שמחלקות דוחות, והמסים שהולכים וגדלים. אך הדבר שהכי כדאי לזכור בכל המגניבות הזו זה שכדי שעסק יצליח אין מנוס אלא לספק לקהל משהו שיאיץ לו את פעימות הלב. רק בצורה חוקית.
אני באמת לא רוצה להיות רעה, אבל גם די נמאס לי מחובבנות. אולי בתחילת דרכי כמבקרת הייתי יכולה להיות סלחנית יותר, אבל - לעולם לא עוד.
בקטנה
סקס אפיל: לא ממש
אנשים: עוברי אורח
עיצוב: דרוש רענון
שירות: משתדל
הפוך קטן: 8 שקלים
ליד ההפוך: כוסות בירה
טיפ: אין חכם כבעל ניסיון
גישה לנכים: כניסה אין שירותים אין (צריך לחצות את המטבח ולהיכנס למלון הסמוך)
שורה תחתונה: חייל, שפר הופעתך
אחימאיר. ארלוזרוב 23, ת"א. טל' 7537384~050. פתוח: כל השבוע 08:00 עד אחרון הלקוחות