היום שאחרי הבחירות מתחיל עכשיו, ולמרות ההתרגשות הגדולה והתקוות לשינוי - הניסיון מלמד שיש לבוחרים הרבה סיבות להמשיך ולעמוד על המשמר לגבי נבחרי הציבור שלהם ברשויות המקומיות.
כך, סגנות ראש עיר היא משרה נחשקת, עם שכר ממוצע של עשרות אלפי שקלים, רכב ולשכה צמודה. זאת משרה שעשויה להיות לה השפעה על דרך ניהול העיר (תלוי בסמכויות שראש העיר מאציל לה), ובוודאי שיש לה השפעה על תקציבי העיר. לכן, סביר להניח שהציבור צריך להתעניין מי הם סגניו של ראש העיר שלו, ומהו מספרם.
רק שהעניין של הציבור לא באמת מעניין את ראשי הערים. בבת ים, למשל, מונה לאחר הבחירות הקודמות ב-2003 סגן ראש עיר בשכר. הוא מונה בעקבות הסכם קואליציוני שחתם ראש העיר הנבחר, שלמה לחיאני, עם סיעה פוליטית מסוימת ערב הבחירות - במסגרתו התחייבה הסיעה לתמוך במועמדות של לחיאני לראשות העיר, ולחיאני הבטיח לראש הסיעה את תפקיד סגן ראש העיר בשכר. הכל טוב ויפה, רק שדבר קיומו של הסכם קואליציוני כזה לא נחשף בפני הציבור. כאשר יצאו תושבי בת ים לבחור את לחיאני לראש העיר שלהם, הם לא ידעו שהוא כבר התחייב לשלם את השכר השמן של סגן ראש עיר לפוליטיקאי מסוים, בזכות תמיכתו של אותו פוליטיקאי בו.
זה לא היה ההסכם הקואליציוני היחיד שלחיאני הסתיר מבוחריו. למשל, ב-2006 ערק אחד מחברי האופוזיציה במועצת עיריית בת ים לשורות הקואליציה. הוא עשה זאת לאחר שלחיאני הבטיח לו כי הוא ימונה לוועדות שונות ולדירקטור בחברה עירונית, וכן יקבל לידיו את "תיק חוף הים" של בת ים. מועצת העיר אישרה את שלל המינויים הללו לאותו חבר מועצה, שערק ממחנה אחד לאחר, מבלי שידעה שהדבר נעשה בהתאם להסכם קואליציוני שנחתם עמו.
כעת, מועצת בת ים היוצאת כבר יודעת זאת. איך? כי מבקר המדינה גילה לה. בדו"ח על ההסכמים הפוליטיים ברשויות המקומיות מ-2007, בדק מבקר המדינה את ההסכמים שנחתמו בבת ים, הוד השרון, מודיעין, עכו, ראש העין, תל אביב ובמועצה המקומית מודיעין עילית. בכל הרשויות הללו התמודדו בבחירות 2003 בסך הכל 89 רשימות מועמדים ו-37 מועמדים לראש הרשות.
הסתרת מידע כשיטה מקובלת
חוק הרשויות המקומיות קובע כי חובתה של רשות מקומית לפרסם את ההסכמים הפוליטיים הנחתמים בה. בית המשפט אפילו חידד וקבע כי החובה היא לפרסם לציבור - כלומר לדאוג שציבור הבוחרים ילמד, למשל, דרך קריאה בעיתונים, את תוכנם של ההסכמים שעל פיהם מנוהלת העיר שלו. ההסכמים הקואליציוניים קובעים את החלוקה של כל עמדות הכוח הפוליטיות והכלכליות ברשויות המקומיות. ההערכה היא שכל המינויים לעמדות כוח ברשויות - סגני ראש עיר, חברי ועדות המועצה וחברים בהנהלות של חברות ותאגידים עירוניים - נעשים בעקבות הסכמים פוליטיים, שחלקם הגדול נחתמים עוד לפני הבחירות, והיתר נחתמים לאחר הבחירות.
נו, אז 89 רשימות התמודדו בבחירות לשבע הרשויות שנבדקו בדו"ח של מבקר המדינה. כמה הסכמים קואליציוניים פורסמו בהן לדעתכם ערב הבחירות? אם ניחשתם שמדובר בשלושה, אז צדקתם. וכמה הסכמים פורסמו לדעתכם לאחר הבחירות? בבת ים פורסם הסכם אחד, על אף שלידיעת מבקר המדינה נחתמו בה שישה הסכמים. בהוד השרון ותל אביב-יפו לא פורסם אף הסכם קואליציוני. כאשר פנה המבקר לאותן רשויות, הם העבירו לידיו לבדיקה ארבעה הסכמים בהוד השרון ושישה הסכמים בתל אביב-יפו.
עד כמה הסתרת המידע הפוליטי של הרשויות מעיני הציבור נהפכה לשיטה מקובלת, תעיד גם האוכלוסייה המעורבת. בתל אביב-יפו עמדה בצדם האחד של ההסכמים שלא פורסמו סיעתו של ראש העיר, רון חולדאי. מן הצד שכנגד עמדו סיעות הליכוד, הגמלאים, מרצ, ש"ס, הירוקים, המפד"ל ויהדות התורה. כל הקשת הפוליטית של מפלגות ישראל, לרבות מפלגות שחרתו על דגלן את הגילוי והשקיפות - מרצ והירוקים - חברו יחד להסתרת ההסכמים שחתמו מעיני הציבור.
"המייחד הסכם פוליטי", כתב על כך מבקר המדינה, "הוא התמורה הכרוכה בו, המתבטאת בעמדות כוח והשפעה פוליטיות. תמורה כזאת יכולה להיות, למשל, למינוי לתפקיד או קידום האינטרסים של ציבור בוחרים, והיא עלולה להיות בניגוד לתקנת הציבור". ההערכה היא כי לפחות עשרות רבות של משרות בכל עיר - חלקן בשכר, חלקן רק משרות של כוח השפעה - מחולקות במסגרת הקח-תן הפוליטי. קח-תן, שהציבור כלל אינו מודע לו. לפחות בשני מקרים שמבקר המדינה זיהה, בעיריות עכו ומודיעין, הקח-תן הפוליטי עלה עד כדי חשד להתנהלות לא תקינה ממש. בשני המקרים זוהו נבחרי ציבור, חברי מועצה נבחרים, שהתפטרו מחברותם במועצה - והפלא ופלא, מיד אחר כך קיבלו משרה ניהולית בעירייה.
החוק מטיל חובת גילוי פוליטית ברשויות המקומיות, רק שהחוק פשוט אינו מקוים. אם היתה למי מהבוחרים כוונה להטיל את יהבו על משרד הפנים, שיקפיד על מילוי החוק עבורו, אז כדאי לו לשקול את מצבו שנית. שאלה שהפנה TheMarker למשרד הפנים, בדבר מספר המשרות ברשויות המקומיות הניתנות לחלוקה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, ומהי עלותן של המשרות הללו לרשויות המקומיות, נענתה כי למשרד הפנים אין נתונים על כך. כמו כן לא נענתה שאלה נוספת שלנו - האם משרד הפנים מתכוון לפעול נגד רשויות שלא פירסמו הסכמים קואליציוניים כחוק.
ממשרד הפנים, לפיכך, לא תבוא ישועתו של הבוחר. הבוחר הוא זה שיצטרך כנראה לתבוע בעצמו את גילוי ההסכמים, לפני כינוסה הראשון של מועצת העיר החדשה ברשויות השונות. הבוחר הוא זה שיצטרך גם לתבוע, במסגרת הבחירות הקרובות לכנסת, את החלפתו של משרד הפנים - ששבק חיים כמנגנון פיקוח על הרשויות - ברשות פיקוח עצמאית, א-פוליטית ובעלת שיניים, שתתחיל לעשות קצת סדר ברשויות המקומיות שלנו.