אלבום הבכורה של Murry the Hump יצא במאי השנה. לפי חשבון פשוט, שמקשה עליי בכל זאת, מדובר בהפרש של חצי שנה מאז יצא ועד סיקורו כאן. הסיבה - לא ידעתי על קיומו, לא ידעתי על קיומה של הלהקה. טיפ מנצח של ידידי בולוטין הכניס אותי לעניינים, ואחרי שמיעה ראשונה אשר לוותה בהיגנבות בלתי מסוייגת, התפניתי להתחיל ולרחרח על אודותיהם ברשת, רק בכדי לגלות שהם התפרקו בסוף ספטמבר.
ארבע שנים היתה קיימת הלהקה הוולשית המגניבה הזאת, וחודש וחצי אחרי שהם מתפרקים אני הופך למעריץ שלהם. או יה. מדובר בשלישייה שהגיעה ממקום שנקרא אברסטווית' (שמעתי שאין שם קליטה לפלאפונים) ומנגנת בריט פופ שמח ומשוחרר במיוחד שנשמע כמו תום יורק על פרוזאק ומוריסי על ויאגרה מרביצים שבץ-נא במרפסת. בקיצור חבר'ה עם חוש הומור ולחנים סוחפים שבעיקר מנגנים סבבה ומנתבים את ההתפרצויות למקומות הרבה פחות מדוכאים או בעלי מודעות פוליטית. לא שזה הכי קול, אבל צריכים גם אנשים כאלה, אפילו שהם הולכים למקדונלד'ס.
השוואה המתבקשת ביותר היא סופרגראס, לצד דברים אחרים כמו בק או אפילו טיפה וויזר. אלכס ג'יימס מבלר אמר עליהם בשנה שעברה שהם הלהקה הצעירה הכי טובה בבריטניה. משה דץ מילא פיו מים.
אה, והם ממש סטלנים. השיר הראשון באלבום, "Green Green Grass", מתחיל בשורה "הסוחר שלי רוכב על תלת אופן" (באנגלית זה אפילו מתחרז, במיוחד אם תלת אופן הוא Three-Wheeler). באמצעו של שיר אחר, "Don't Slip Up", מתואר נסיונם הכושל לארגן קומבינת קוק באמצע חתונה בכנסיה. אבל אל תראו אותם ככה. למרות הכל השירים שלהם, כל אחד מהם, כתובים ומבוצעים נהדר. בולט במיוחד הסולן מאט אוונס עם יכולת ווקאלית מרשימה ומאוד מודעת לעצמה. יש להם גם בי-סייד שנקרא "Kebab or Shag".
הדבר הכי מבאס הוא שלפי הדיסק הזה - שראוי גם להזכיר את שמו בשלב מסוים: Songs of Ignorance - מורי דה האמפ היא להקה שהדיסק השני שלה היה אמור להיות הרבה יותר טוב. על השלישי אני לא מתחייב, אבל השני באמת היה אמור להיות סבבה.
חבר'ה על הכיף כיפאק
6.11.2001 / 10:06