סליחה, דוקטור?

התופעה של אכילת צואה ידועה ונפוצה בכלבים והמינוח המקצועי לכך הוא קופרופאגיה (קופרו=צואה, פאגיה=אכילה). הסיבה לכך היא שלצואה יש ריח מעניין וכלב כידוע נמשך לריחות מעניינים מאחר והוא אוכל כל. יש כמה שיטות למנוע את התופעה: 1. מניעת מגע – להוציא הרבה ולא לאפשר לתת מגע עם הצואה. 2. תוספת של שמן צמחי (כפית ביום) + קוביות דלעת מבושלת. אלו מורידים את הריח של הצואה והופכים אותה לפחות מושכת. 3. יתכן ויש בעיית ספיגה – אם הצואה שומנית או מכוסת בריר כדאי לבדוק את הכלבה אצל הווטרינר . 4. טיפול התנהגותי – חשוב להבין כי תיקון שלילי בנוכחות הבעלים כמו "פוי, איכסה וכו'" גורמים לכלב להבין כי הבעלים שלו רוצה גם את הממתק, ולא כי אסור לו. כך נוצרת תחרות בין הכלב לבעלים על ה"ממתק" הנפלא. התיקון צריך להיעשות כך שהכלב לא יודע לקשר את התיקון עם הבעלים. לשם כך רצוי מאד לשוחח עם מאלף מקצועי.

מסות עשויות להיות שפירות או ממאירות. הדרך לדעת מה לעשות איתן היא בדיקה פשוטה ולא נורא יקרה או כואבת הקרויה FNA או בראשי תיבות (Fine Needle Aspiration). על ידי הכמות המועטה של התאים שיוצאים בחלל המחט הרופא יכול לשטח את התאים ולבצע אבחון או להיעזר בפתולוג שייתן אבחנה. יש מספר פתולוגים וטרינרים מעולים בארץ – למשל דר' מנו לוב מבקטוכם, דר' יגל ודר' מריה ענוג מפתו-ווט או הפתולוגים של המכון הווטרינרי הממשלתי בבית דגן.

על פי תוצאות הבדיקה אפשר להעריך מה האיכות של המסות. במקביל רצוי לבצע צילומי חזה ובטן על פי הנחיות הרופא על מנת להעריך אפשרות של גידולים נוספים או גרורות. בדיקות דם מקיפות נותנות גם הן מידע חשוב ובדיקות אולטרא סאונד.

לגבי כלבת - יצרן התרכיבים טוען כי מספיק לחסן כל שלוש שנים. עם זאת, החוק הישראלי דורש חיסון שנתי כתנאי להחזקת כלב. אי חיסון הוא עבירה על החוק. מניסיון ובדיקות דם חיסון זה חייב חיסוני דחף אחרת לא מעניק הגנה מספקת אם לא ניתן כל שנה. באירופה למשל דורשים בדיקות דם של רמת נוגדנים אך הכלבים שלא קיבלו מספיק חיסונים לא עברו את הסף הנדרש. בקיצור, חייבים לחסן כל שנה.

לגבי חיסון משושה אפשר גם בתדירות נמוכה יותר אך חשוב לעשות בדיקת דם אם לא מחסנים , מאחר ובדיקת הדם יקרה יותר וארוכה רוב הוטרינרים מעדיפים פשוט לחסן וזהו. יש בהחלט הצדקה לכלב מבוגר לא לעשות כל שנה אלא לעשות בדיקות דם תקופתיות ובאותה הזדמנות לבדוק גם את תפקודי הכליות והכבד שלו.

לגבי תולעת הפארק – האידיאלי זה לתת זריקה כל חודש. אך לצערי אנו מסתפקים ברוב המקרים בזריקה אחת לשלושה חדשים מטעמי נוחות הבעלים. באזורים נגועים או בכלבים שעברו הדבקה אנו מקפידים יותר על כל חודש.

אין כל הצדקה לעבר כלבה משום סיבה. ההריון מקצר את חייה ועלול גם לסכן אותה. מהבחינה הציבורית אקולוגית ברור כי יש יתרון בעיקור כדי לצמצם את האוכלוסיה של כלבים משוטטים וחסרי בית שמורדמים בכל שנה.

מבחינה בריאותית יש יתרון עצום לעיקור בגיל לפני שנה ובכך אנו מצמצמים מאד את האפשרות של גידולי עטין המקביל לסרטן השד בנשים. גידול זה עלול להיות קטלני.

יש כעת מבצע עיקורים בתמיכה ומימון חלקי של משרד החקלאות וניתן לראות באתר המשרד את רשימת הרופאים המשתתפים במבצע.