השאלה איזה אחוז מהאוכלוסייה צמחוני היא לא פשוטה, בין היתר בגלל הגדרות שונות לצמחונות. אבל אם חושבים על הצבא, התשובה די פשוטה: בערך כפליים מאחוז המנות הצמחוניות שמנפיק המטבח הצה"לי.
איכשהו, בצבא תמיד יש פחות מנות צמחוניות מאנשים שרוצים לאכול אותן. חלק מהבעיה נוצרת על ידי צמחוני צבא, כלומר אוכלי בשר שמעדיפים שניצל של טבעול על פני הגרסה הצה"לית לבשר. אודה ולא אבוש, גם אני הייתי כזאת. בשירותי הצבאי עוד לא הייתי צמחונית, אבל המנה הצמחונית תמיד קרצה לי יותר מהמנה הבשרית. כמעט אף פעם לא קיבלתי את מבוקשי - נגמר ואין.
אבל חלק מהבעיה הוא גם אותה הסתכלות מרגיזה של אוכלי בשר על צמחונים ככאלה שלא מספיק שהם חריגים, הם גם נודניקים שצריך לספק את הגחמות שלהם. אותה גישה שמאפיינת מסעדות רבות ושעליה כתבתי לפני מספר שבועות. לא רוצים לאכול בשר? סבבה. תאכלו את התוספות.
חלפו השנים, והצבא התקדם - מתחייב לספק מנות צמחוניות לכל דורש, או לפחות לאותם חיילים וחיילות שדאגו להצטייד בכרטיס צמחוני. כרגיל, לטבעונים קשה יותר. כמעט בכל טור שאני כותבת, אני עוברת תהליך. בהתחלה אני חושבת שאני הצמחונית נורא מסכנה ושהחברה הקרניבורית לא מתחשבת בי ובשכמותי די. ואז אני מגלה שכל זה הוא כאין וכאפס לעומת הקשיים שטבעונים נאלצים להתמודד איתם. מתגייסים שרוצים שיכירו בהם כטבעונים צריכים להצהיר על היותם טבעונים מראש, קצת כמו מי שרוצה לקבל פטור מטעמי דת (בכלל, יש לא מעט נקודות דמיון בין צמחונים וטבעונים לבין שומרי כשרות, נושא שארחיב עליו ביום מן הימים). עליהם למלא טופס ולהחתים עליו עורך דין(!), לצרף אישור מרופא, ולצפות לביקור בית של מש"קית ת"ש. ואחרי כל זה, הצבא לא מספק להם אוכל טבעוני אלא נותן להם תקציב, זעום עד כדי גיחוך, כדי לקנות אוכל. אני לא יודעת אם יש חיה כזו, חייל קרבי טבעוני, אבל אם כן, אני חוששת שהיא נמצאת בסכנת הכחדה.
מה שכן, מי שכבר עבר את התהליך המפרך (ממש גיבושון) ומוכר כטבעוני על ידי צה"ל, יזכה לקבל נעליים שאינן עשויות עור. כל הכבוד לצה"ל. מבחינה מסוימת, צה"ל הוא ראי של החברה הישראלית, של יחסה לצמחונים (ככה ככה) ולטבעונים (גרוע), ושל השינויים החיוביים שעוברים עליה עם השנים: רשימה על מנות צמחוניות בטיסות או באולמות אירועים תהיה דומה למדי לרשימה הזו.
לא צריך להיות חייל קרבי כדי להתעמת עם מציאות שמנוגדת, במידה זו או אחרת, לתפיסת העולם שלך. מציאות שלא בחרת בה, שנכפית עליך מעצם היותך חייל. הצבא, כמו הרבה מערכות גדולות ועם כל רצון הטוב, לא ממש בנוי להתחשבות באינדיבידואל בכלל ובשונה בפרט. אם טבעוני נאלץ לעבור תהליך ביורוקרטי מייגע ולהוכיח בשלושה עותקים שהוא באמת טבעוני כדי לקבל נעליים שאינן מעור ותקציב אוכל שלא תמיד ניתן למימוש, כנראה שהיכולת והמוטיבציה שלו לתפקד באופן מיטבי יהיו נמוכות לפחות במעט מאלה של אוכל בשר, ולא בלתי סביר להניח שלפחות חלק מהאנשים האלה יישברו במהלך השירות או עוד לפניו.
מאחר שצמחונות וטבעונות הן אורח חיים ולא רק פרט טכני (עיין ערך "אז מה הבעיה? שיאכלו תוספות"), ומאחר שלרוב אורח החיים הזה מושתת על אידיאולוגיה ועל מוסר, הקושי של מי שבחר באורח החים הזה להשתלב במערכת שהאידיאולוגיה והמוסר שלה שונים, הוא הרבה יותר מקושי טכני שנתקלים בו בין 12 ל-1 בחדר האוכל.
אחרי הכל, הצבא צועד על קיבתו. גם אותו חלק של הצבא שבוחר שלא לרפד את דפנות קיבתו בבשר ולצעוד בנעליים שלא עשויות מעור.