שעתם הגדולה של המיעוטים

כמה שאני מתקומם, כמרצה, כשסטודנטים פותחים את דבריהם בקלישאות. אבל היום אין מנוס: ביום שלאחר הבחירות בארה"ב אנחנו מתעוררים בעידן היסטורי חדש, התקופה הרב-תרבותית.

ב-4 בנובמבר 2008 הציבור האמריקני בחר לחיות בעידן רב-אתני בגלל דאגותיו (בעיקר בנוגע לעתיד כלכלת המדינה), ובגלל תמורות דמוגרפיות ותקשורתיות שהביאו את הרוב הגדל והולך להאמין שהעתיד טמון בשיתוף קבוצות רבות בדמוקרטיה האמריקנית. בקצב מסחרר השתחררה אמריקה מן החטא הקדמון ששיעבד אותה מאז ימי העבדות.

במישור האמריקני אין להמעיט בהיקפה ובמהותה של התמורה שמתחוללת כעת. הציבור אישרר אתמול לא פחות מאשר ניסוח מחדש של החוקה האמריקנית, שבגרסתה המקורית התייחסה אל השחור רק כאל 60% אדם. עם בשורת הניצחון של אובמה הזדרזו פרשני התקשורת לתאר את הניצחון במונחים של ההיסטוריה האמריקנית. הם הזכירו תקריות ותופעות שהתחוללו בנוף האמריקני רק לפני 100 או 75 שנה, בתקופות שבהן הגזענות נאחזה עמוק בתרבות הפוליטית של אמריקה.

אבל, עם כל ההנאה ממשב רוחות הסובלנות שסחפו מועמד שחור אל הבית הלבן, בכל זאת יש בתוצאות הבחירות שמץ של אקסקלוסיביות. אין ספק שגילו של המועמד הרפובליקני ג'ון מקיין נחשב כחסרון בולט. מבחינה זו, אולי הפוליטיקה הדמוקרטית שלנו, שבה מפלגת גמלאים הפכה לרגע לבון-טון, מפגינה רגישות כלפי זכויותיה של קבוצה אחת שחסרת אצל כמה מהמצביעים בארה"ב.

אך לכל הערה צינית שמותר להשמיע ביום אופטימי זה לדמוקרטיות העולם, ניתן למצוא מענה חיובי. למשל: התוצאה שייכת לא רק לשנותיו הרבות של מקיין - אלא לרוחות הצעירות במחנה אובמה. עובדה זו השתקפה היטב בשידורי החגיגות הספונטניות שפרצו על פני המדינה, והיא גם מאוששת על ידי הדיווחים של סוציולוגים שמדברים על התגייסותם של צעירים רבים בקמפוסים אקדמיים ובסייבר-ספייס הווירטואלי בחודשים האחרונים של קמפיין אובמה.

אמריקה תנוהל - לפחות בשנתיים הבאות - על ידי המפלגה הדמוקרטית, שנבחרה גם אתמול בניצחון סוחף בשני בתי קונגרס. אף אחד אינו יודע עד כמה המשטר החד-מפלגתי הזה ירחיק לכת, אך יתכן שעוד נשמע על יוזמות חקיקה שרק לפני שנה היו נשמעות כסוריאליסטיות. ידברו אולי על תיקוני יסוד במערכת המיסוי, על חיזוק רשויות הוויסות במשק שנכשלו בשנים האחרונות, ועל שינוי סדרי עדיפות בהקצבות בתחומי חינוך ורווחה. אמריקה עוד ארבע שנים לא תהיה אמריקה של היום.

מהזווית שלנו, כדאי להפנים שמדינת ישראל, כמו שאר הדמוקרטיות בעולם, אינה אותה מדינה היום. בתקופתנו, הגרעין המגנטי של הפוליטיקה העולמית שייך לאמריקנים, אשר שלחו אלינו אתמול מסר ברור. ניצחון אובמה הציב משוואה שלפיה מימוש החלום האמריקני הוא מימוש הרב-תרבותיות. ומי שלא יידע להתאים את עצמו למשאלתם של האמריקניים יפספס את הרכבת (אם לא יתנגש בה).

בצמרת הפוליטית של ארה"ב ובחברות הכלכליות שבסיסן בארה"ב, יחפשו עכשיו פרטנרים המעורים בתהליכים שהביאו אדם שחור לבית הלבן. מכאן ואילך, המיסוד של ההפליה המתקנת לא ייחשב כתופעה אזוטרית ושנויה במחלוקת באמריקה - אלא כנורמה גלובלית. בקרוב, אנשי מחלקת המדינה של ארה"ב ומנהלי החברות האמריקניות המובילות לא יידעו לתקשר עם חברות וממשלות שאינן משכילות לשתף מנהלים ושרים שהם בני מיעוטים. שפתם של האמריקנים היום היא רב-צבעית; ובדקדוקם יהיה משקל לרעיון המדינה של כל אזרחיה.

אובמה הינו ידיד ישראל, ואין לצפות לשום שינוי מהותי באוריינטציה של הממשל כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי. כלומר, אל תבנו על אובמה – עשו את הדברים בעצמכם. בעידן שנפתח היום, מה שיקבע תהיה המוכנות לדבר בלשון הרב-תרבותית. האוריינטציה תהיה חייבת להשתנות בתוכנו. חברות כלכליות שלנו שישאפו לשיתוף פעולה עם חברות אמריקניות יידרשו לשלב בני מיעוטים בשורותיהן; מרצי אוניברסיטאות ישראלים שיחפשו פרטנרים במחקר יידרשו להראות כי מוסדותיהם מקפידים להתאים עצמם לרוחות התקופה; וגם דיפלומטים ישראלים שיתבקשו להתנסח מול עמיתים אמריקנים ילמדו את שפת הפלורליזם. בפרק זמן קצר, כולם כאן, ובמדינות דמוקרטיות אחרות, ימצאו את עצמם במרקם רב-תרבותי, שיתבטא בלשון רב-צדדית יותר, במיסוד של מדיניות תעסוקה הטרוגנית יותר, ובהעמדת בני מיעוט בתפקידים בכירים בתחומי פוליטיקה, חינוך וכלכלה.

האם אנו מסוגלים לכך? הגיע היום שכולנו נתנסח במונחים שטבע אובמה. כן, גם אנחנו יכולים.

*ד"ר מתיו סילבר הינו ראש החוג ללימודים רב תחומיים במכללה האקדמית עמק יזרעאל