אתמול אחר הצהריים שבתי גם אני אל ספסל הלימודים. שנה לאחר שסיימתי את התואר הראשון שלי, שמחתי ואף מעט התרגשתי להתחיל את הקורס הראשון במסגרת לימודיי לתואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. כמו כולם, גם אני חיכיתי בתורים הארוכים שהשתרכו בחנות כלי הכתיבה שבאוניברסיטה, חלפתי על פני המסדרונות הומי האדם וניסיתי לתהות על קנקנם של הסטודנטים היושבים לצדי בחדר ההרצאות.
אולם בניגוד לשגרה הנעימה השוררת במסדרונות אוניברסיטת תל אביב, במרחק של פחות משעתיים נסיעה - המצב שונה לחלוטין. בבוקר היום בו התחלתי ללמוד התקבלה בעמותת "גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע" בה אני עובד, הודעת דוא"ל מאנאס שמלך, תושב רצועת עזה בן 19. אנאס התקבל ללימודי הנדסה באוניברסיטת קלאוסטל שבגרמניה, ולאחר שבמשך עשרה חודשים לא הצליח לקבל אישור מישראל לצאת מעזה ולהגיע ללימודיו - הוא ביקש מאיתנו להפסיק את הטיפול בעניינו, כיוון שוויתר על חלומו ללמוד בחו"ל והחליט להשלים את לימודיו באוניברסיטה האיסלמית.
אנאס סיפר כי "בשנה האחרונה כל חיי היו סביב הנסיעה ללימודים. ההמתנה הזו מעייפת ובעיקר מתסכלת... כל צלצול של הטלפון היה מביא איתו תקווה שאולי הפעם מישהו יבשר לי כי אני יכול לצאת ללימודיי... אני מקווה שאת התואר השני אוכל לעשות בחו"ל, וכי אז יהיו זמנים טובים יותר, בהם לא יהיו הגבלות על זכותי לנוע, ללמוד ולחלום".
מלבד אנאס, ישנם ברצועת עזה עוד מאות צעירים המבקשים - כמוני וכמו רבים מחבריי הסטודנטים - לרכוש השכלה גבוהה איכותית ולהכיר עולמות חדשים של תרבות וידע. במסגרת המוסדות האקדמיים בעזה לא ניתן ללמוד לתואר שלישי כלל, ואפשרויות הלימודים לתואר שני מצומצמות ביותר. תחומי לימוד רבים, כגון פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת או ריפוי בעיסוק, אינם קיימים כלל בעזה - גם לא לתואר ראשון. בעבר צעירים רבים מעזה נסעו לאוניברסיטאות בגדה המערבית כדי ללמוד את התחומים הללו, אך כיוון שמאז שנת 2000 ישראל חוסמת בפניהם גם את האפשרות הזו - הלימודים בחו"ל נותרו עבורם מפלט אחרון.
מדיניות של עוול ואיוולת
מאז יוני 2007 חוסמת ממשלת ישראל גם את האפשרות האחרונה הזו בפני מרבית הסטודנטים, ובכך היא מפרה את זכותם הבסיסית של צעירי עזה ללמוד ולרכוש השכלה גבוהה. הסגר ההרמטי כמעט לחלוטין שמטילה ישראל על הרצועה מונעת מכ-1.5 מליון תושבי עזה, ובהם מאות סטודנטים שהתקבלו לאוניברסיטאות בחו"ל, לצאת מהרצועה ולשוב אליה, למעט מקרים יוצאי דופן.
מדיניות זו של ענישה קולקטיבית עליה אוסר המשפט הבינלאומי, אינה מבחינה בין לוחמים לבין אזרחים, בין פעולות שנועדו להגן מפני סיכונים ביטחוניים קונקרטיים לבין הפרה גורפת של זכויות התושבים בעזה ודחיקתם למחוזות הייאוש והשנאה.
ח"כ הרב מיכאל מלכיאור, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, אמר בדיון שכינס בעניינם של הסטודנטים בעזה, כי "כעם שסבל מכך שבמשך אלפי שנים... נבצר ממנו ללמוד מתי שרצה ללמוד, הנושא של זכויות אדם חשוב לנו מאוד... עם כזה לא יכול להרשות לעצמו לטפל כך באחרים".
במהלך השבוע שעבר התערבו במשבר במערכת ההשכלה הגבוהה חברי כנסת, שרים ואף ראש הממשלה עצמו, במטרה לאפשר לנו, לסטודנטים הישראלים, להתחיל את שנת הלימודים כסדרה. פתיחת השנה האקדמית מהווה הזדמנות עבור אותם שרים וחברי כנסת להטות אוזן לדבריו של חה"כ מלכיאור, ולפעול על-מנת לאפשר גם לסטודנטים מעזה ללמוד. לעניין זה לא נדרש מאבק מתיש מול פקידי האוצר, אלא רק נכונות לחדול ממדיניות שכולה עוול ואיוולת.
איתמר שחר הוא סטודנט לתואר שני בחוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, וכן משמש כרכז תקשורת וסנגור בעמותת "גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע".