אובמה או עזה

אנחנו עם שלא יודע לחיות עם הצלחות. אנחנו מדינה שלא מסוגלת לזקוף יוזמה הגנתית לזכותה. אנחנו מונעים ע"י מעצבי דעת קהל שמעוותים את המציאות עד כדי כך שבחירתו של אובמה לנשיא ארה"ב נתפסת על ידנו כניצחונו של האדם השחור במקום שנתמקד אפילו לרגע קט בתפיסותיו ועמדותיו – כאילו שמחר בבוקר נדון איתו על ביטול העבדות במזרח התיכון. אין דרך להסביר את ריצת האמוק של פוליטיקאים ישראליים להתנצל על הפעולה המבריקה של זרועות הביטחון שסיכלה את השלמת בנייתה של מנהרה שתכליתה ביצוע פיגוע בשטח מדינת ישראל. איך ניתן להסביר את האמירה המטופשת בדבר "חוסר רצונה של ישראל להיגרר להסלמה כי הרגיעה מביאה עימה שקט לישובי הדרום", כשהצד השני מנצל את "תמימות ההפוגה", טורח להצטייד במיטב כלי המשחית, בונה מנהרות שתכליתן הרג ורצח ומצהיר השכם והערב כי התהדיה נועדה להכין את הסיבוב הבא.

ארצות הברית של אמריקה, שכבר בחרה לפני למעלה משלושים שנה "מגדל בוטנים" עלום לנשיא והחליפה אותו בשחקן קולנוע מליגה ד', בחרה הלילה מתוך ייאוש ולאחר קמפיין תקשורתי מוצלח במיוחד, נשיא שנתן לעמו תקווה לשינוי. אצלנו, הפוליטיקאים חדי הלשון וחסרי עמוד השדרה, מנסים - כחקיינים זולים ולא מוצלחים - לנהל קמפיין של התנצלות על זכותנו לחיות בביטחון בגבולותינו. אין ספק, סימני הבחירות והצורך לשמור על עמימות הם מניע יותר חשוב מלעמוד זקופים ונחושים על חובתנו להפעיל כוח כדי לממש את ריבונותינו. לא למדנו דבר וחצי דבר מהאומה האמריקאית המאמינה בזכותה לדאוג קודם כל לעצמה, ובוחרת את מי שטוב לה ולא מי שטוב לעולם. אצלנו, הפוליטיקאים כבר הבינו כי אנחנו בוחרים את מי שטוב לעולם ולא את מי שיגן על האינטרסים שלנו.

ב-19 ביוני 2008 הסכימו ישראל והחמאס בעל-פה על תקופת רגיעה של חצי שנה לאורך גבולותיה של מדינת החמאס ברצועת עזה. תקופת ההפוגה הייתה אמורה להסתיים שלושה שבועות לפני תום כהונת אבו מאזן כנשיא הרשות הפלשתינית. בימים אלה ממש ביקשה ישראל לבדוק אפשרות להארכת תקופת הרגיעה לקראת בחירתו של נשיא חדש לרשות הפלשתינית. במקום לגרום לחמאס להבין כי ההפוגה היא מחווה ישראלית ובונוס להם, הובילה המדיניות הישראלית להבנה בחמאס כי אנחנו זקוקים לחמלת התהדיה.

לאור ההתנהלות הישראלית הצולעת ניתן לומר בפה מלא שהעימות הבא ברצועת עזה עומד בפתח. המוטיבציה המיליטנטית של חמאס נמצאת בתקופת שיא שלא ידענו כמותה: מוטיבציה לכיבוש מוסד הנשיאות ברשות בכל מחיר ולכיפוף ידיה של ישראל בכל הנוגע לזכות השיבה ולחלוקת ירושלים. היכולת של חמאס להגיב תוך פרק זמן כל כך קצר לפעולת הפתע של צה"ל מוכיחה כי הוא ניצל היטב את ההזדמנות שבהפוגה ובנה את כוחותיו לתגובה התקפית שאינה משאירה מקום לספק לאן מועדות פניו. אז רגע לפני שהנשיא הבא של ארצות הברית מתחיל ל"האכיל" אותנו בגזרות ובפשרות, כדאי לנו ליטול יוזמה ולפעול ליצירת מציאות חדשה עם שכנינו במדינת החמאס. באותה הזדמנות, עלינו להחזיר בכוח את גלעד שליט הביתה, לפני שננציח "רון ארד" נוסף ולפני שנמוסס לחלוטין את מעמדה של מדינת ישראל לא רק בעיני אויביה אלא גם בעיני ידידיה וביניהם מר ברק אובמה.

*תא"ל (מיל') צביקה פוגל היה ראש מטה פיקוד הדרום