הטבע הקדוש, מלא ההוד וההדר, הוא המהות האמיתית היחידה בחיינו. גם אם כל החיים שלנו סובבים סביב מבנים של בטון ופלדה, היי-טק וטכנולוגיה צרופה, הוא עדיין שם, איתנו, מסביב לנו ובתוכנו.
בעלי החיים הם לבו של עולם הטבע, חלק מרכזי מעולם הארכיטיפים של נשמתנו וראוי שיהיו קרובים הרבה יותר ללבנו. הילידים תושבי יבשת אמריקה, נוהגים לכנות את כל יצורי הטבע, מהצומח על כל גווניו ועד לחי בכל אבריו, קרובי משפחתנו. ולכן, יש להם כלפי כל הסובב אותם יחס של כבוד והכרת תודה על קיומו. כבוד זה מבוסס על הבנת חוק האחדות עם כל מה שקיים סביבנו. חיות טוטם הן סמלים, ארכיטיפים המסייעים לנו להתחבר לעצמנו ולתת לצד האינטואיטיבי שלנו ביטוי. הן מלמדות אותנו שעור באותנטיות ואינטימיות עם עצמנו.
חיית הטוטם שבחרתי לפתוח בה את סדרת המאמרים הזו היא העיט, שהוא ללא ספק אחד ממלכי הטבע. סמל לעוצמה, כוח, אידיאלים נשגבים ומעוף.
איזון פנימי
בין העיטים שניתן לראות בארץ אפשר למצוא את: עיט חורש (עיט חורף), השכיח שבעיטים הנודדים העוברים בתקופה זו בצפון הארץ. עיט שמש, החולף בארץ במיוחד בשדות רמת הגולן, הנגב והחולה. עיט ניצי, היציב בארץ מאז שנות ה-50 ועיט זהוב שנדיר לראותו בארץ. אורך גופם של העיטים נע בין 76 ס"מ ועד כ-86 ס"מ, כאשר הנקבות גדולות בדרך כלל מהזכרים. העיט הזהוב גדול וחזק ובעבר היה סמלם של הלגיונות הרומאים ובתי מלוכה שונים באירופה, מאוחר יותר נבחר כסמל ארצות הברית.
העיט מקנן לרוב בצוקים גבוהים. העיט היווה את סמל הזניט (כיוון כיפת השמיים), מכיוון שביכולתו לנסוק לגבהים עצומים. הוא סמל לראיה גבוהה של המציאות, תפישה רוחנית חדה וחיבור לאידיאלים גבוהים. העיט הוא ציפור טרף, צייד מיומן העט על טרפו בדיוק בתזמון הנכון. יכולת התזמון ומיומנותו של העיט בציד, מאפשרת לו להשקיע מינימום אנרגיה וזמן בהשגת מטרותיו.
הוא מלמד אותנו שיעור חשוב של מיקוד במטרה ואיזון פנימי - לאזן בין עבודה להנאה, איזון נפשי ואיזון ביחסנו עם הזולת. למרות יכולתו לנסוק לגבהים, העיט מחובר גם לאדמה. יש לו מקור חזק וחד וטפרים בם הוא משתמש כדי לאחוז היטב בציד.
מורה דרך
העיט נושא סגולה של ראיה גבוהה. הוא פותח אופקים חדשים המאפשרים לנו לראות את נסיבות חיינו מנקודת מבט רחבה יותר, המשלבת עבר, עתיד והווה. בגלגלי הסגולות של שבטי הלקוטה והסנקה שוכן העיט במזרח. העיט נושא בכנפיו את היכולת לנסוק אל על לעבר השמש ומביא לחיינו את תדרי ההארה וההשראה של הזריחה. המזרח מואר בתדר של יסוד האש, שוקק חיים, ברק והתלהבות. במסורת של הילידים האמריקנים מופיע העיט בדמות ציפור הרעם בעלת העוצמה, השולטת באש הברקים וברעמים.
כחיית טוטם הוא מסמל את האור הפנימי של הנשמה, אינטואיציה ועוצמה הנובעת מהסתמכות על הידיעה הפנימית. העיט כמורה רוחני מאפשר לנו להוציא לאור את הכישרונות החבויים בתוכנו ולהביאם לידי ביטוי באמצעות יופי, תעוזה וכריזמה. הוא משנה את חיינו ללא היכר. הוא מופיע כמלווה בזמנים של לידה מחדש וצמיחה יצירתית ודורש נכונות לאומץ ויושר פנימי. כאשר מופיע העיט בחיינו, עלינו למצוא בתוכנו תעוזה להקשיב לתשוקותינו הנסתרות וללכת בעקבותיהן. לשאוף לטוהר, ריפוי פנימי ונגיעה עמוקה בעולם הרגש.
כך קרה לי כשהופיע בחיי "עיט זוהר" שמאן מתרבות המאיה, המלווה אותי מזה 13 שנה. העיט מלמד אותנו לנוע בין העולמות, הוא מלמד על כישוף, קסמים וריפוי הנשמה. העיט הוא טוטם חסר פשרות, נחוש, אמיץ, ודורש אחריות מאלו שהוא בוחר ללוותם. הוא מפתח בנו מודעות לאמת, לעוצמת הצמיחה הרוחנית ולכך שכל בחירה שלנו הופכת להיות חזקה ומשמעותית יותר. בקרב האינדיאנים נחשבות נוצות העיט למקודשות והן מוענקות לאדם שהוכיח את עצמו כראוי לכך בטקסי חניכה או ריפוי ושינוי תודעה.
אורלי נירן יהלום (גוטגנוני) היא מחברת הספר "בינת הלווייתן" ומנהלת מרכז "מעוף מקודש" לשמאניזם וריפוי תודעה.