בבחירות לנשיאות ארצות הברית השנה עמדו על הפרק סוגיות חשובות ברומו של עולם. אולם בין כל הנושאים הרי הגורל מצא לו את מקומו גם הדיון מסעיר הכותרות, שעסק באופנת הנשים המתמודדות, הילרי קלינטון, שרה פיילין, סינדי מקיין וכמובן, הגברת הראשונה הטריה מישל אובמה. למעשה, מאז ימיה של ג'קי קנדי בבית הלבן, לא מילאה האופנה תפקיד כה מרכזי במערכת בחירות. במהלך הקמפיין, מישל הצליחה להינצל מחצי הביקורת שהופנו כלפי עמיתותיה, אך התלבושת שבחרה ללבוש בנאום הניצחון של בעלה אמש (רביעי) גרמה לאוהבי אופנה להרים גבה לכל הפחות.
מישל בחרה ללבוש שמלה שחורה, צבע הולם לכל אירוע, אם כי, לדעתי, קודר מדי לרגע כה היסטורי. כדי להדגיש את העובדה שזהו רגע יוצא דופן שראוי להיזכר לדורות, באמצע השמלה בלט לעין העירומה כתם צבע אדום לוהט, שנראה במקרה הטוב כמו ציור מופשט של האמן האמריקאי מארק רותקו ובמקרה הגרוע מעין ספין על אופנת הבטיק משנות ה-60 הזכורה לדיראון עולם בעולם האופנה.
ואם זה לא די, את השמלה עטפה חתיכת סאטן שחורה ששימשה גם כחגורה, שמוקמה בדיוק מתחת לקו החזה, גזרה לא מחמיאה בעליל לאישה שלה חזה גדול ומותניים רחבים. התוצאה של הניסיון הכושל היתה הדגשה של החלק הרחב התחתון של אובמה ושל כתפיה הרחבות דבר שגרם לה להיראות כשחקנית פוטבול העוטה מגני כתפיים.
ג'קי קנדי היא לא תהיה
מישל אובמה היא אישה גבוהה כ-180 ס"מ גובהה. עם זאת, במקום לצאת בהכרזה נועזת ולהדגיש את רגליה הארוכות על ידי לבישת חצאית קצרה החושפת טפח, הסתיימה השמלה בדיוק מעל לברכיים, אורך מפוקפק שלא מחמיא לאף אישה.
האבולוציה של תפקיד הגברת הראשונה הוא נושא מרתק. עד היום, ניתן היה להצביע על שני סוגים. הראשונה היא האישה הכנועה והתומכת כגון ברברה בוש, ננסי רייגן ומיימי אייזנהואר. הן לבושות ללא רבב אך נתפסות כמרוחקות אלפי שנות אור מהעם. החלופה היא הגברת הראשונה הקשוחה, כגון אלינור רוזוולט והילרי קלינטון. אלו הן נשים בעלות קריירה עצמאית, נחושות ותקיפות שלא מצטיינות בחוש אופנתי יוצא דופן. כל זה היה נכון עד שהגיעה ג'קי קנדי. קנדי היתה שילוב מושלם של סגנון טהור ומלתחה שלא נס ליחה אפילו לאחר 4 עשורים. לצערי, לא נראה שמישל מתכוונת ללכת בעקבותיה של ג'קי, לפחות לא מבחינת סטייל.
חלק מהמחויבות של הגברת הראשונה בבית הלבן הוא ליצור אמירה אופנתית ברורה למדינה, להציג עצמה בציבור באופן מסוגנן ומודרני. במהלך הקמפיין הצליחה מישל למלא משימה זו בהצלחה. לעומת סינדי מקיין, שסגנונה האופנתי היוקרתי והמתנשא סבב סביב מעצבי על כגון "אסקדה", "קרולינה הררה" ו"אוסקר דה לה רנטה" ותכשיטי יהלומים מרשימים, מישל בחרה באופנה נגישה יותר לאזרח הממוצע. היא לא בחלה במלתחה שנרכשה ברשתות הנגישות לכל כיס כגון "גאפ", H&M, ו- J. Crew והצליחה להיראות אלגנטית. ראייה לכך היא העובדה שמישל נבחרה להיכלל ברשימת הנשים האופנתיות ביותר של כתב העת "וניטי פייר".
עם זאת, ברגע כה מכריע, כשכל עיני האומה והעולם נשואות אליה, מישל פספסה ובגדול. היא נראתה מבוגרת מגילה, בחירת הבד והצבע השחור היו שגויות והכתם האדום בחזית רק החמיר את המראה כולו ובוודאי שלא גרם לגברת הראשונה להיראות זוהרת כפי שהיתה בוודאי רוצה. את התמונה השלימו שתי בנותיהם של מישל וברק שמשום מה לבשו שחור גם כן, למרות גילן הצעיר 10 ו-7. באופן אישי, הייתי מעדיפה לראות אותן בצבעים בהירים כיאה לילדות בגיל זה החוגגות את הרגע הגדול ביותר בחיי אביהן.