(צילום: רויטרס, עריכת וידאו: ענת ברק)
ארצות הברית של אמריקה מייצגת את מודל הדמוקרטיה האידיאלי. דמוקרטיה, חופש ושיווין הם מושגים שהאמריקאים לא רק חיים לפיהם, אלא לעיתים אף יוצאים להילחם עליהם במדינות אחרות. מתי הוענקה בארה"ב זכות בחירה לשחורים ונשים? כיצד מתנהלות הבחירות? ומהם בכלל אלקטורים? וואלה! חדשות עונה על השאלות החשובות.
מועמד שחור ומועמדת אישה הם לא עניין של מה בכך בארצות הברית. שנים רבות גם זכותם להצביע לא היתה מובנת מאליה. במשך שנים רבות הגבילה ארצות הברית זכות מיעוטים לבחור. עד שנת 1870 לא כללה החוקה האמריקאית סעיף המבטיח זכות בחירה לכל אזרח, שלא כמו זכויות אחרות כגון הזכות לחופש הביטוי וחופש הדת, שלהן היתה הגנה מפורשת בחוקה.
ב-1870 אושר התיקון ה-15 לחוקה שקבע כי לא ניתן לשלול מאזרח להצביע בגלל גזע, צבע עור, או היותו עבד. עם זאת, מדינות רבות הצליחו לעקוף את התיקון בהטלת מס על הבוחרים והצבת תנאים להירשם בכרטיס בוחרים כמו רמת השכלה מינימלית. רק ב-1965, לפני פחות מ-50 שנה, חוקק הקונגרס האמריקאי את חוק זכות הבחירה. החוק הסדיר בפעם הראשונה את זכות הבחירה של כל אזרחי ארצות הברית. החוק הגן על זכותו של כל אזרח לבחור, להצביע ולהשפיע באופן שווה, ללא הבדל גזע ודת ומין, ופסל אוטומטית כל חוק מדיני שהגביל, הקשה או התנה את זכות הבחירה. השפעת החוק ניכרה כבר בבחירות של אותה שנה, כאשר מספר הבוחרים השחורים היה גבוה במיוחד.
באשר לזכות הנשים לבחור, היו האמריקאים מעט סבלניים יותר. ב-1869 החלו מספר מדינות לאפשר לנשים להצביע, אך רק ב-1920 אושר התיקון ה-19 לחוקה הקובע כי לא ניתן לשלול זכות בחירה מאזרח בגלל מינו. במערכת הבחירות לנשיאות בשנת 1984, לראשונה בארה"ב, מספר הבוחרות היה גדול ממספר הבוחרים. עם זאת, בשנים האחרונות חלה ירידה במספר הבוחרות בארצות הברית. בבחירות לנשיאות בשנת 2000 נמצא ש-22 מיליון נשים (לא נשואות) בחרו שלא להצביע. קבוצה דמוגרפית זו, טוענים מומחים בארצות הברית, היתה יכולה לשנות את תוצאות הבחירות.
איך מתנהלת מערכת הבחירות לנשיאות?
בתחילת דרכה של ארצות הברית, טענו האבות המייסדים כי הדמוקרטיה האמריקאית אינה בשלה דיה לאפשר בחירה ישירה. ב-1787 כונסה "ועידת החוקה" ובה הוחלט על שיטת הבחירות שתונהג בארצות הברית, והיא השיטה הנהוגה עד היום: בכל 10 שנים בודקים את מספר החברים של כל מדינה בבית הנבחרים. מספר החברים של כל מדינה בבית הנבחרים ועוד שניים, כמספר הסנטורים של כל מדינה בסנאט, הוא מספר האלקטורים של המדינה (להוציא את וושינגטון די. סי. שלה יש מספר אלקטורים קבוע - שלושה).
האלקטורים משמשים כ"שליחי" העם לבחירת הנשיא ונהוג שהם מצביעים לפי בחירת האזרחים של אותה המדינה. זאת אומרת, במדינה שבה רוב הבוחרים בחרו במועמד הרפובליקני, המועמד הרפובליקני יקבל את כל קולות האלקטורים של אותה המדינה. בבחירות בשנת 2000, לדוגמא, זכה בוש ברוב של 271 קולות אלקטורים, בעוד גור קיבל 266 קולות בלבד, זאת למרות שבוש קיבל רק 47.87% מקולות הבוחרים, וגור קיבל 48.38% מהקולות. כלומר, בשיטת הבחירות האמריקאית יכול להיווצר מצב בו המועמד שקיבל את רוב קולות הבוחרים אינו זוכה בנשיאות.
זו אינה הפעם הראשונה שהמועמד שקיבל את מספר הקולות הרב ביותר מפסיד את הנשיאות. בשנת 1876, המועמד הרפובליקני רוטרפורד ב. הייז ניצח בבחירות והושבע להיות נשיאה ה-19 של ארצות הברית, בעוד שהמועמד הדמוקרטי זכה ברוב הקולות. לאור זאת, שיטת הבחירה נחשבת בעיני רבים כשיטה בעייתית אולם בארצות הברית קשה לשנות את המסורת החוקתית הנחשבת כערך עליון. לאחר הבחירות לנשיאות בשנת 2000 אמר דניס ג'אט, בעבר שגריר ארה"ב ומשקיף בבחירות בגווטאמלה, וונצואלה ומוזמביק, שאם הייתה שיטת בחירות כזו נהוגה במדינה אחרת, "ארה"ב הייתה ודאי שולחת לשם משקיף".