הם קבוצה לא גדולה במיוחד, אולי ארבעים איש, אשר נפגשים פעמיים בשבוע באזור "חצרים" שבדרום ויוצאים לרכב יחד על אופנים בשטחים שמסביב לקיבוץ. עד כאן לא מי יודע מה מעניין, אולם כשהמדובר הוא בחבר'ה בעלי מגבלות דוגמת נכי גפיים, עיוורים, בעלי תסמונת דם ועוד... החוברים ורוכבים יחד עם אנשים בריאים, צעירים ומבוגרים כאחד, זה כבר סיפור אחר לגמרי. אולי אפילו בלתי נתפס.
נפגשנו עם אריאל בן אליעזר, אחד המדריכים בקבוצה, וביקשנו ממנו שיספר לנו מעט על הקבוצה המסקרנת הזו:
"הקבוצה שלנו פועלת בחסות עמותת "אתגרים" שהוקמה על ידי נכי צה"ל ומפעילה מגוון אטראקציות המשלבות נכים ומוגבלים דוגמת חתירה בקיאקים, טיפוס על חבלים, רכיבה על אופניים ועוד. דברים שבמחשבה ראשונה זה פשוט בלתי נתפס כיצד אדם מוגבל מסוגל לעשות אותם. גם הקיבוץ מאד תומך בנו ומדי פעם מגיעים משם אנשים טובים להתנדב ולרכב יחד איתנו.
הקבוצהמורכבת מחברים בעלי מגבלות שונות כמו נכי גפיים, עיוורים וכדומה, ומתנדבים צעירים ומבוגרים המתלווים אליהם, רובם מאזור באר שבע והסביבה. אנו נפגשים בסופי שבוע בשטחים שמסביב לקיבוץ ויוצאים יחד לרכיבה על אופניי "טנדם" שהן אופנים כפולות אוכף ונדרש זוג אנשים כדי להפעילן.
המתנדב יושב מקדימה והחבר בעל המגבלה מאחור, אבל הרכיבה היא משותפת והמאמץ מתחלק ביניהם באופן שווה. למעשה אי אפשר להפעיל אופנים כאלו לבד, וזה נותן גם תחושה של משהו חברתי כזה שעושים יחד. המפגשים כעיקרון נמשכים עד שמחליטים להפסיק, כי מאד כיף לנו ואנחנו ממש נהנים ביחד. אנחנו עוברים הרבה מסלולים מסביב לקיבוץ, אשר אנו דואגים מלכתחילה להתאימם לדרגות הקושי וסוגי המגבלות השונות שישנן איתנו באותו מפגש. ישנם קטעים שצריך לעזור לאנשים לעבור או ממש לרדת ברגל ולהעבירם, וזה אפילו יותר כיף ומאתגר. כמו כן לפני ואחרי הרכיבות אנחנו משמנים ומטפלים באופנים, ומשתדלים שזה יהיה טיפול קבוצתי כי זה שחלק מהאנשים שאיתנו עם מגבלה, ממש לא אומר שאינם יכולים לעשות זאת כמו אדם בריא. בסוף יש קפה ועוגות, יושבים ומדברים בסבבה והאווירה נהדרת.
כושר טוב
מעבר למפגשים הרגילים, אנחנו משתדלים גם לעשות דברים בניחוח שונה כדי לגוון קצת: לפעמים רוכבים ומטיילים במקומות שונים בארץ, עורכים ערבים של קומזיץ על האש וחגיגות ימי הולדת לחברים.לפעמים, לא פשוט לקיים מפגשים כאלו כי לא קל לגרום לבעלי מוגבלויות לעזוב מקום שהם מכירים ורגילים אליו, אבל בסופו של דבר, כשעולים על האופניים, הכול מסתדר.
מעל הכול, ייחודה של הקבוצה שלנו הוא שאיננו מראים או מרגישים שבאמת יש הבדלים בינינו. אנחנו מדברים בצורה פתוחה וחופשית, ואם עיוור בא ואומר לי "ואיי אני לא מצליח לראות את זה!" אני ישר פורץ בצחוק ואף אחד לא מתפדח מאף אחד. בהתחלה הגעתי לשם כי רציתי פשוט לרכב על אופניים ולעשות כושר, ופתאום כשרוכב מאחוריך עוד מישהו אז צריך לדאוג לו וזו תחושת אחריות אדירה, אפילו בדברים הקטנים כמו להגיד לו למשל אם יש ענף נמוך בדרך וצריך לכופף את הראשים כדי שלא ניפגע. אבל מתרגלים לזה די מהר. לפעמים גם עיוור שמפדל מאחורי שם לב לאיזה פרח או משהו כי הוא מריח את זה, בעוד שאני לא הבחנתי בזה לפני כן. זה יפה.
הייתי יכול לרכב על אופניים לבד, אבל שם בקבוצה אני מקבל ערך מוסף של חברה ותחושת שוויון. בעצם זה מקום שמלמד אותי שלמרות איזושהי מגבלה מסוימת האדם נשאר אותו אדם, ושאם הוא רוצה להשיג משהו הוא יכול. המגבלה לא תעצור אותו. סך הכול זוהי קבוצה מאד חמה, מאד מגובשת ומקבלת כל אחד באשר הוא. חוץ מזה, מעבר לכך שזו התנדבות, מדובר גם בכושר טוב."
הקבוצה צריכה באופן קבוע מתנדבים ומתנדבות ואם אתם רוכבים על אופניים וגרים באזור הדרום אתם מוזמנים לפנות למייל.