קליין, עשה לעצמך טובה ולך הביתה, בינתיים

עמיתי אלי סהר השליך השבוע כפפה למרכז הזירה התקשורתית: אם כתב אישום כמו זה שהוגש נגד דני קליין בפרשת הדרכון המזוייף, כתב, היה מוגש נגד עסקן בכיר אחר, נניח שמעון מזרחי, העיתונאים היו מתנפלים עליו בדרישה שישעה עצמו מכל תפקידיו הספורטיביים עד תום המשפט. במקרה של קליין, כידוע, ההחלטה שלו להמשיך כרגיל בהפועל ירושלים עברה בשקט מוחלט.

ובכן, סהר צודק. אולי בגלל הדימוי הספורטיבי והחיובי של הפועל ירושלים (שלא תמיד יש לו כיסוי), אולי בגלל העובדה שדני קליין הוא אדם חביב שמצטייר כמו אנדרדוג בצמרת הכדורסל הישראלי, יש לנו נטייה להקל עמו במקום בו היינו מחמירים עם אחרים. אבל קליין צריך להישפט בסטנדרטים של כל עסקן או איש ציבור אחר, והנהגת קבוצת כדורסל מובילה היא בהחלט סוג של שליחות ציבורית. הגשת כתב אישום בדרך כלל נחשבת לקו פרשת המים, שאחריו האדם אינו יכול להמשיך במלאכתו כרגיל. הוא צריך להשעות עצמו, ואם וכאשר ייצא מהמשפט זכאי - ואפשר רק להחזיק לו אצבעות שכך יהיה - יחזור לכס היו"ר לא רק כאדם חופשי, אלא גם כמנצח.

אדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, אבל הגשת כתב אישום היא כתם, וכרגע הפועל ירושלים והעומד בראשה מתנהלים תחת צילו של כתם משפטי-ציבורי-מוסרי. גרוע מכך: הם עושים זאת מבחירה, דוגמה די מפוקפקת לאלפי הילדים והנערים שממלאים את יציעי מלחה מדי משחק ביתי. ההתלכדות של אוהדי הפועל ירושלים מאחורי קליין לא מפתיעה. מאז ומתמיד הנטייה לסגור שורות ולתת גיבוי למי שמזוהה כ"אחד משלנו" הקדימה אצלנו את כיבוד שלטון החוק. אסור שזה יקרה בצבא או בגופים גדולים אחרים, אסור שזה יקרה גם בהפועל ירושלים, דווקא בגלל הדימוי הספורטיבי הנקי שלה. קליין צריך ללכת הביתה באופן זמני, לנוח, להתכונן למשפט ולקוות שהעננה השחורה הזו תחלוף עוד לפני הג'אמפ למשחק הפלייאוף הראשון.