המיעוטים יביאו את הניצחון לאובמה?

למרות היותה הדמוקרטיה הגדולה בתבל, שיעורי ההצבעה בבחירות לנשיאות ארה"ב היו תמיד נמוכים בהרבה מאלה המקובלים במערב אירופה ובישראל. כיסי ניכור ואדישות הרחיקו בעבר פלח משמעותי של האוכלוסייה מן הקלפיות, מה גם שבארה"ב נדרש תהליך של רישום בפנקס הבוחרים כתנאי מוקדם לכל הצבעה – דרישה שהשוליים הפוליטיים ראו בה מטלה מכבידה מדי.

בדרך כלל נע אחוז ההצבעה בארצות הברית סביב ה-50 האחוזים, ורק בבחירות לנשיאות של 1960 חצה את רף 60 האחוזים והתקרב לשיא, שנקבע בדיוק לפני 100 שנה (65.7%). הפעם שונים פני הדברים ומבחינה זו ברק אובמה כבר השיג את נצחונו הראשון: המנגנון הארגוני המסועף והיעיל שהקים – כבוגר המכונה המפלגתית של שיקגו – הצליח להפיח רוח של התלהבות גם בקרב הקהילה הלא פוליטית, במיוחד בקרב האוכלוסייה השחורה, ולגייסה למערכה.

ההצבעה המוקדמת, שכבר מתנהלת ביותר מ-30 מדינות, מצביעה על שיעור כפול של בוחרים דמוקרטים מאשר רפובליקנים ברוב מדינות המפתח, כולל צפון קרוליינה וקולורדו. מאחר שמדובר בלא פחות משליש מכלל ציבור הבוחרים, המשתתף בתהליך ההצבעה המוקדמת, זוהי מקדמה רצינית עבור אובמה ערב ההכרעה הסופית ביום שלישי.

ואכן, המפתח לניצחונו הצפוי של אובמה טמון בהמשך התגייסותם למענו של מיעוטים וקבוצות חברתיות, שלא השתתפו בעבר בתהליך הפוליטי, או שהעניקו נתח משמעותי מקולם למפלגה הרפובליקנית. בין היתר עתיד המיעוט ההיספני, שרק לפני ארבע שנים העניק 42% מקולותיו לג'ורג' בוש, לחצות את הקווים, ובאחוזים גבוהים. זאת, על רקע עמדותיהם המחמירות של מרבית חברי הקונגרס הרפובליקני (אם כי לא של מקיין עצמו) בסוגיית ההגירה הבלתי חוקית ממקסיקו.

אותם דברים אמורים גם לגבי רבים מקרב עובדי הצווארון הכחול, שנפגעו קשות מן המשבר הכלכלי החמור, הפוקד בעוצמה רבה מדינות מפתח כדוגמת אוהיו, העתידיים לשוב לביתם הדמוקרטי. אם נוסיף לכל גם את התגייסותם המסיבית של השחורים, את המשך הצבעתם המסורתית של יהודי ארה"ב עבור מועמדים דמוקרטים (כולל אובמה ) בשיעור צפוי של כ-77% ואת תמיכתו הגורפת של הדור הצעיר בסנאטור הדמוקרטי מאילינוי, נקל להבין שתמונת המצב מבחינתו של ג'ון מקיין איננה מעודדת במיוחד.

לא נותר לו, איפוא, ללוחם האמיץ והוותיק, אלא לחזור על אמירת הנצח של לוחם אחר, הגנרל דגלאס מקארתור, שלפיה חיילים קשישים לעולם אינם מתים, אלא פשוט נמוגים.