מיוחד: בחירות לנשיאות ארה"ב

בחירות 2008: המרתקות בהיסטוריה האמריקאית

הפרשנים חלוקים לגבי זהות המנצח, אבל מסכימים כי זהו קמפיין חסר תקדים מכל זווית אפשרית.האם נזכה לראות היסטוריה בהתהוות?

טלי גולדשטין

(צילום: רויטרס, עריכת וידאו: נעמה דרור)

ביום שלישי הקרוב, ציבור הבוחרים האמריקאי מלא התקווה מחד וחסר שביעות הרצון ממצב האומה מאידך, יאמר את דברו ואף אחד מהסקרים או הפרשנים אינם יכולים לנבא בביטחון מה יהיו התוצאות. האם אחד מהמועמדים ינצח בהפרש של מיליוני קולות או שמא יפסיד בפער של כמה אלפי קולות? אם אכן ייקבע מנצח ברור, האם יהיה זה השחור הראשון שנבחר אי פעם לנשיאות ארצות הברית, או המועמד המבוגר ביותר שנבחר לכהונה ראשונה בבית הלבן?

תהא התוצאה אשר תהא, רגע ההכרזה יהווה שיא של אחד ממסעות הבחירות המדהימים ביותר בהיסטוריה בת 232 השנים של ארה"ב. בין אם ישפטו המועמדים על ידי הישגיהם, המדיניות עליה קראו תיגר, ההשראה שהיוו או פשוט הנתונים המספריים העצומים – 85% מהאמריקאים שהאמינו שמדינתם נמצאת על המסלול הלא נכון או סכום השיא בסך 640 מיליון דולר שגייס אובמה – הבחירות ב-2008 מצדיקות את שמות התואר המפוצצים את כותרות העיתונים: יוצאות דופן, חסרות תקדים, היסטוריות, גורליות וכיוצא בזה.

אם נרצה לפשט לרגע את המצב, מסע הבחירות השנה התמקד בשתי סוגיות עיקריות, שהשפיעו על הפסיכולוגיה של החברה האמריקאית: מגדר וגזע. ברק אובמה, הילרי קלינטון ושרה פיילין, שעשויה להפוך לסגנית הנשיא הראשונה בארה"ב. מכשולים בני מאות שנים הופלו, לעיתים להפתעת האדם שהצליח להפילם בעצמו.

לדוגמה, ניזכר לרגע בפריימריז באייווה, בהם ניצח אובמה בינואר האחרון. "הם אמרו שיום זה לעולם לא יגיע", אמר אובמה בנאום הניצחון. "הם אמרו שתלינו את תקוותינו על ענף גבוה מדי", הוסיף הסנאטור מאילינוי, שבפניו עמדה אז עוד דרך ארוכה להפוך למועמד המפלגה הדמוקרטית. גם בתחילת דרכו, קשה שלא להבחין במילותיו במסר כלפי כל קבוצות המיעוטים באמריקה. קבוצות אלו שאבו תקווה מהתקדמותו של אובמה משבוע לשבוע, מחודש לחודש. למרבה ההפתעה, האדם השחור המפורסם באמריקה לא אוחז הפעם בכדורסל או במיקרופון. הוא גם לא ריצה זמן בכלא.

עם הזמן, חלק מהשחקנים המרכזיים בקמפיין קיבלו משמעות גדולה בהרבה. לפי ה"ניו יורק טיימס", אובמה וקלינטון הפכו לסמלים של השראה או של תסכול בעבור מעמדות שלמים. המסע שלהם עודד את החברה האמריקאית ל"אוורר את הכביסה המלוכלכת" ולדון בסוגיות שנויות במחלוקת שמטואטאות מתחת לשטיח. לדוגמה, הבכי הזכור לשמצה של קלינטון הפך לזרז לבחינה מחודשת של היחס שמקבלות נשים בארה"ב. נאומיו של אובמה ביקשו להסביר מאות שנים של עוינות על רקע גזעני וכיצד ניתן להתגבר על עוינות זו.

העתיד כבר כאן

הבדיקה החכמה שמאתרת סיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה

במה יתמקדו הבוחרים ברגע שאחרי?

נשאלת השאלה איזה סוגיה חזקה יותר, גזענות או הפליה על רקע מגדרי? זוהי שאלה בלתי אפשרית מבחינות רבות, אך היא נותחה בהרחבה בתקשורת, בתחילה על רקע האפשרות של ניצחונה של קלינטון ולאחר מכן על רקע הבחירה המפתיעה של ג'ון מקיין בפיילין. האם תומכיה הרבים של קלינטון יבכו על החלב שנשפך ויבחרו לחלום על מה שהיה יכול להיות אם המועמדת החביבה עליהם היתה מנצחת, או אולי הם יבחרו דווקא להתמקד בניצחון אובמה או בהפסדו?

וכיצד יגיבו הבוחרים הצעירים אם מקיין ינצח? ומנגד, איך יגיבו המבוגרים במקרה שאובמה ינצח? קיימים יותר הבדלים תרבותיים וסגנוניים בין מקיין לאובמה, בני ה-72 ו-47 בהתאמה, מאשר בין כל המועמדים לנשיאות במחצית המאה האחרונה. בחירתו של אובמה תסמל הישג משמעותי אף יותר מניצחון ביל קלינטון על הנשיא בוש האב (ניצחון שסימל את התחזקות דור ה"בייבי בום" על פני הדור הוותיק). ניצחון של אובמה יסמל שינוי רב-תרבותי מהותי במרקם החברתי של ארה"ב.

כסף מסובב את העולם

נקודה מעניינת נוספת המייחדת את הבחירות השנה היא סיפור חייהם יוצא הדופן של שני המועמדים העיקריים, מקיין ואובמה. איש ממועמדי העבר לא יכול לזקוף לזכותו סיפור חיים כה מושך כגון סיפורו של אובמה, בן לאב קנייתי ואמא מקנזס ומקיין, שריצה חמש שנים בכלא הווייטנאמי במהלך מלחמת וייטנאם. אך אלו אינן הדמויות היחידות מעוררות העניין במקפיין.

מי היה מאמין בתחילת הדרך שמייק האקבי יחזיק מעמד זמן רב יותר מאשר רודי ג'וליאני האהוד? שג'ון אדוארדס יתוודא בפומבי על רומן מחוץ לנישואין בעודו נשוי לאישה נכה? שאובמה יבחר שותף למרוץ שתיאר אותו בעבר כ"אפרו-אמריקאי הראשון שמתבטא בבהירות וברהיטות"? שמקיין יבחר שותפה למרוץ שמוכנה לפשוט את עורם של צבאים ומנגד להופיע בוועידה הרפובליקנית עם בת בגיל העשרה בהריון? אולי זוהי הסיבה מדוע הבחירות השנה זכו לתשומת לב יוצאת דופן של העם. כך או כך, אין ספק שהבחירות ב-2008 סותרות את כל הטענות לגבי הניכור שחשים האמריקאים מהפוליטיקה.

ראיה לכך, תוכניות חדשות וסאטירה זכו לרייטינג הגבוה מזה שנים. "סטרדיי נייט לייב" זכתה בפריים טיים; כ-34.5 מיליון צופים צפו בוועידה הרפובליקנית לעומת 22.6 מיליון ב-2004; בוועידה הדמוקרטית צפו 30.2 מיליון בני אדם לעומת 20.4 מיליון לפני ארבע שנים. לפי תחזיות, אחוז הנוכחות בקלפיות יעמוד על 64% - האחוז הגבוה ביותר שנרשם מאז 1908. נתון נוסף שובר שיאים בקמפיין זה הוא סכום גיוסי הכספים, שעלול לעבור את 700 מיליון הדולרים. דוגמה: אובמה השקיע 21 מיליון דולר על תשדירי בחירות במהלך שבוע אחד בלבד באוקטובר.

לאיזה כיוון נוטה ארה"ב?

אם אובמה ייבחר ביום שלישי בפער גדול, ניצחונו עשוי לשקף יותר מאשר התקדמות חברתית בנושא הגזענות, צימאון לשינוי ואת חוזק משיכתו בעיני הציבור. הוא ישקף גם את עוצמתו של הכסף. ניצחון של אובמה עשוי, בנוסף, להתוות מחדש את המפה הפוליטית, כתמים אדומים של מדינות רפובליקניות יהפכו לכחולים, חלקים גדולים בדרום השמרני לא יפגינו נטייה אוטומטית ימינה. הנחות רבות נהפכו על פיהן השנה בארה"ב. איש שחור עם שם אקזוטי ניצח את קלינטון ואדוארדס במדינה לבנה כמו אייווה, וקיבל את מועמדות המפלגה הדמוקרטית למרות תבוסה בניו המפשייר, אוהיו, פנסילבניה, קליפורניה, ניו יורק וניו ג'רזי. אין ספק שהבחירות יחשפו דינמיקה פוליטית חדשה ובריתות פוליטיות חדשות.

האם ארה"ב היא עדיין מדינת המרכז-ימין שהיתה מזה למעלה מעשור? הצלחתו של אובמה עד עתה מטילה בספק הנחה זו, בדיוק כפי שניצחון של מקיין בפריימריז הרפובליקניים העלה ספקות לגבי האידיאולוגיה השמרנית של חברי המפלגה. הבחירות ב-2008 מרמזות יותר מכל על גוף פוליטי מתהווה שאינו קופא על שמריו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully