זה היה בדייט השלישי, הדברים עדיין לא היו מוגדרים ולא ברורים, אז נפגשנו שוב בפעם השלישית שלנו, ביציאה מבית הקפה פסענו יחד ברחוב והידיים חצי נוגעות חצי אוחזות אחת בשניה והוא כמו בטבעיות שם ידו על מותני כמחבק ואומר "אז מי זה הרוני הזה שסיפרת עליו מקודם? אני לא מסכים לדברים האלו", אני עוצרת לרגע ומחפשת את החיוך על פניו שיאשר לי שהוא צוחק בשאלתו, הוא לא צוחק ולא מחייך.
אז שאלתי "אתה צוחק נכון?" והוא שקצת נבהל מהטון של השאלה השיב "מה זאת אומרת? חבר אפלטוני? אני לא מאמין בדברים האלו, אין אפלטוני כשמדובר בגבר ואישה, תמיד חייב להיות אחד מבין השניים שהיה רוצה קצת יותר מחברות אפלטונית, אני לא חושב שזה אפשרי, אני חושב שאת קצת תמימה" הוא אמר, ואילו אני עניתי - " אבל רוני הוא חבר טוב כבר שנים, כמו משפחה, עברנו המון ביחד, אין שום דבר שרומז אפילו על משהו שהוא יותר מחברות טהורה ואפלטונית לחלוטין, הוא כמו חברה טובה, ההבדל היחיד הוא שהוא פשוט גבר ולא אישה, אם תפגוש אותו אתה בטח תבין" אמרתי כמו מנסה לשכנעו באמת שבדבריי ולרגע הרגשתי כאילו אני מנסה להתגונן בפניו.
לרגע זה לא מצא חן בעיני, זה היה נשמע לי קצת יהיר לשפוט בלי להכיר את הנפשות הפועלות ולומר לי שאני תמימה מידי היה קצת להרחיק לכת בשבילי, בו ברגע קיבלתי פלאשבק ישיר אל התקופה בה היה לי בן זוג קנאי במיוחד, אשר זכה להעביר אותי מספר מדורי גהנום עד שהחכמתי להבין ולדעת שקינאה זו בעיה לא פשוטה ושהפתרון היחיד על אף הכאב הוא לעצור הכל ולעזוב את המקום בלי להסתכל לאחור.
נכון שלפעמים בקנאה יש גם פן מחמיא, אבל הכל במידה, חייבת להיות מידה, אחרת הפרופורציות יוצאות מגדרן ואז מתחיל בלגן.
הוא דווקא הצטייר בעיני כבחור דיי נחמד וממש הופתעתי לשמוע את דעתו בנושא, התחלתי לחשוב על כל ה"חברים ממין זכר" שיש לי ועל האם יש מקום לתת דין וחשבון, ניסיתי את מזלי שוב, "רגע, אתה רוצה להגיד לי שאין לך ידידות? אף חברה נקבה שהיא חברה נטו ושאין ביניכם דבר פרט לחברות? אתה באמת מאמין שאין דבר כזה חברות אפלטונית?" שאלתי בפליאה, "תראי" השיב "זו היא דרכו של הטבע, הגבר והאישה נמשכים זה לזו, מאחורי כל ידידה שהיתה לי תמיד הסתתר סוג של מניע נסתר אם מצידי או מצידה של הבחורה, מתח מיני הוא דבר שאת לא יכולה להתווכח איתו, הוא קיים בכל מקום בין גבר לאישה בצורה זו או אחרת וזהו בסיס העניין בגדול, עכשיו, את יכולה להמשיך להיות תמימה ולחשוב שהחברים שלך כנים ואמיתיים בכוונותיהם, או שאת יכולה לפקוח את עינייך ולהבין שאפלטון הוא שם של פילוסוף יווני ולא יותר מזה ואם את מחזיקה בידידים לצד בן זוג זוהי בעיה", בשלב זה כבר לא אהבתי את ששמעו אוזני.
באותם רגעים ראיתי אותו מצטרף אל בורסת וול סטריט, כשהמניות שלו נוחתות ואין יותר חריגה מהמסגרת, אני לא מתפשרת על איבוד חברים לטובת חבר קנאי, לא ככה, לא בצורה כזאת, אנחנו אפילו לא מכירים מספיק בכדי שהוא ירמוז לי גם בעקיפין כי עליי לשחרר את חבריי לטובת הזוגיות איתו ומי בכלל אמר שזוהי השקעה טובה? מי מבטיח לי שהזוגיות תחפה על איבוד חברים של שנים? אנחנו הרי בקושי מכירים.
"תראה, אני לא כל כך מסכימה עם התיאוריות הללו שלך, אני אוהבת את החברים שלי, הם יקרים לי ואני לא רואה איך העובדה הזאת עשויה לפגוע לי בזוגיות שלי, ההפך הוא הנכון, הם תומכים ומפרגנים וממלאים חלק חשוב בחיי, אני כן מאמינה בחברות אפלטונית ואני לא רואה סיבה לוותר על חברים לטובת זוגיות." אמרתי בהחלטיות, נראה היה על פניו כי הוא לא מרוצה לשמע דבריי, "אני חושב שיש לנו בעיה אם כך" אמר, "מה פתאום בעיה? אין בעיה בכלל" אמרתי מחייכת, נשקתי על לחיו, אחזתי בידו ואמרתי "טוב מותק שלי, אני חייבת לזוז, אני פוגשת את רוני עוד מעט, אני מאחלת לך כל טוב, זה לא יסתדר בנינו, אבל זה בסדר, כי לי ולרוני יש הסכם נישואין על עוד 7 שנים, אם אף אחד לא מתחתן עד אז אנחנו סוגרים את הפינה הזאת ביחד".