רגע אחרי שעוברים את הקו הירוק, מתחיל המערב הפרוע של הגדה המערבית. במקום הזה אי אפשר לעצור את הימין הקיצוני שבונה מאחז אחר מאחז ללא שום אישור, את נוער הגבעות שכבר מזמן איבד את אמונו במדינה ובחוקיה, את ניסיונות הפלסטינים לפגוע במתנחלים, את הרכבים שנוסעים בפראות בכבישים שאגף התנועה דאג לשכוח מקיומם, ומשטרה שבחסות צו הריסה גם דואגת להרוס כל מה שעומד בדרכה.
שבוע לאחר פינוי והריסת מאחז פדרמן-תור הסמוך לקרית ארבע, כבר ניצבים במקום שני קרוואנים. לצידם, תחת קורת גג, מכרסמים שני סוסיו של נעם פדרמן את החציר, תרנגולות מסתובבות ומחפשות מזון, וצמד כלבים עולים על מה שהיה עד לפני שבוע אחד מהמאחזים היקרים לליבם של המתנחלים.
נדמה שבמקום היתה רעידת אדמה ואיש מהתושבים לא הרגיש. הדחפור של אנשי מג"ב לא השאיר לפדרמן, אשתו וילדיו דבר. הבית הלא חוקי, שהורכב עד אז משני קראוונים, נהרס על תכולתו, צעצועי הילדים נמצאים אי שם מתחת להריסות, וכך גם יתר רכוש המשפחה. אבל נראה שלפדרמן זה לא מפריע. את בניית המקום, כולל חוות החיות וקיר הטיפוס שהיו בו ונהרסו, הוא בנה מכספי המדינה אותם הרוויח בתביעות שהגיש על מעצריו השונים (לזכותו רשומים למעלה מ-40 זיכויים).
פדרמן לא מוותר גם הפעם. הוא מסתובב עם שמאי במקום, ובשבוע הקרוב הוא יגיש למדינה תביעה בדרישה לקבל פיצוי לרכושו שנהרס. "היו צווי פינוי על הקרוונים, אבל אפילו הנאצים בליל הבדולח נתנו ליהודים אפשרות להוציא את החפצים שלהם", הוא אומר. שעה ארוכה מסייר פדרמן עם השמאי, מתאר את שולחן הפינג-פונג, המטבח והספרייה, שנמצאים אי שם מתחת לגלי האבנים.
"אל תתפוס אותי במילה", מבקש השמאי כשאני מבקש לשמוע את האומדן, "אבל אני מעריך שהנזק שנגרם פה הוא בסביבות ה-250 אלף ¤". כל הזמן הזה פדרמן מחייך, וזה לא שיש לו למה. הוא ומשפחתו נותרו ללא ביגוד מעבר לזה שהיה על גופם בעת הפינוי, וכעת הם נתונים לחסדיהם של עמותות צדקה וחברים. המכנסיים שפדרמן לובש ניתנו לו רק בזכות טוב ליבה של עמותת 'חסד מאיר', שנקראת על שם אחד, מאיר כהנא.
יעד מספר 1
פרט לעובדה שהמאחז של פדרמן, שהתגורר במקום ביחד עם הזמר סיני תור, לא חוקי, נדמה שהפינוי וההרס במקום היו סגירת חשבון של המחלקה היהודית בשב"כ עם היעד מספר אחת שלהם. כבר שנים שפדרמן מתעתע בחוקרים ובסוכניו , חושף את דרכי פעולתם ועדיין מסתובב חופשי. עבור נוער הגבעות הוא כמעט אליל. עבור מערכת הביטחון הוא מטרד.
"הצבא נתן את החופש לערבים לרצוח כאן יהודים", הוא אומר, "אתה חושב שמישהו כאן באמת שומר עלינו? היום צה"ל אומר בראש חוצות שמטרתו ביהודה ושומרון זה להגן על היהודים והפלסטינים כאחד. זה הרי צבא שנועד לשמור עלינו. צה"ל שמסוגל לעשות תוך שנייה סוויץ', ומלהגן עלינו מפני ערבים, הוא הורס לנו בתים, הוא לא הצבא שלנו". על שאלת חוקיות המקום פדרמן מוותר כמעט מראש. "כל עוד אני מחייך וצוחק על השב"כ הם ימשיכו לרדוף אותי. אבל הם לא מבינים שהעתיד הוא שלנו. אני הבאתי 9 ילדים לעולם, וב"ה כל אחד מהם יביא 9 ילדים לעולם וככה עוד 30 שנה אנחנו נהיה הרוב, וכשאנחנו נהיה בשלטון הם יועמדו לדין".
והאנחנו שעליו פדרמן זה נוער הגבעות, שנוהר בהמוניו למאחז. פריסה של שוטרי מג"ב בשעות הצהרים, והכרזה על המקום כשטח צבאי סגור מעלים בקרב הנוכחים את החשש שפינוי שני של המקום עומד להתרחש בשעות הקרובות. בתוך עשר דקות זורמים למאחז כמאה נערים וחמישים נערות, שסגרו את חוברות הלימוד בכיתות והגיעו למקום.
לייבש את הביצות
השבוע אמר גורם ביטחוני בכיר כי בכוונת מערכת הביטחון "לייבש את הביצות" בקרב המתנחלים. הוא התכוון לאנשי הימין הקיצוני ולמוסדות החינוך. הרי לא יתכן שבשעה אחת וחצי מסתובבים כמאה וחמישים בני נוער ללא תעסוקה. "לא יכול להיות מצב שבו המדינה מממנת את המוסדות הללו".
כל הבנים שמגיעים למאחז להיאבק במג"בניקים מגיעים ממקום אחד: הישיבה התיכונית של קריית ארבע. הבנות מגיעות מהאולפנה באיזור. עם הגעת השמועה על פינוי אפשרי, נוטשים התלמידים את הכיתות. "הרב לא מתנגד", אומר אחד הנערים, "הוא בעצמו יגיע לכאן בעוד כמה דקות".
בינתיים הבנות מדברות על כך שהרבנים לא יענישו בנות שהגיעו למאחז והבריזו משיעורים. "ברגע שנכנסתי לכיתה אמרתי לרב שעומדים לפנות כאן, והוא ביטל את השיעור", מספר נער אחר. בצד השני של המאחז כבר מתכוננים להגעת השוטרים. "זה לא יעבור בשקט הפעם", מדרבן נער כבן 14 את חברו.
מספר רכבי משטרה כבר מתחילים להופיע בכבישים עליהם משקיף המאחז, ובגבעה החולשת משקיף ג'יפ ובו המפקדים, ששוטריהם כבר מסיירים בשטח. אחרי כשעתיים מג"ב עוזב. "הם הבינו שהם לא יוכלו לפנות את המקום עם כל כך הרבה אנשים", אומר אחד התלמידים, "אבל אני בטוח שהם יחזרו". כנראה שככה זה עובד במערב הפרוע: נערי הגבעות עושים בית ספר למערכת הביטחון.