בהלך הרוח הנוכחי בארה"ב, אפילו אם אבי אבות הקומוניזם, קרל מרקס, היה מועמד לנשיאות, הרי שכל עוד בסוגריים ליד שמו היה כתוב "מועמד הדמוקרטים", הוא היה זוכה בנקל בבחירות. על פי כל הסקרים, עברו הבחירות בארה"ב את נקודת האל חזור: אובאמה לא מנצח את הבחירות האלה - הרפובליקנים מפסידים אותן. ביום המר, ובעיקר הנמהר, בו הניח שר האוצר האמריקני פולסון לענק ההשקעות "האחים להמן" לפשוט את הרגל, נהנה עדיין מקיין מאפקט מינוי שרה פיילין למועמדת לסגן הנשיא, והוביל בכל הסקרים.
להיפוך המגמה בסקרי הבחירות של מקיין יש קורלציה מלאה להתרסקות הבורסה האמריקאית בעקבות החלטת פולסון, שלא להתערב בשוק כדי להציל את האחים להמן.
ההיסטוריה של ארה"ב חוזרת. גם בבחירות 1932, שבאו לאחר נפילת הבורסה ב- 1929, נבחר נשיא דמוקרטי אחרי 72 שנה של הגמוניה רפובליקנית. הנשיא הרפובליקני, הרברט הובר, ניסה אמנם להלך אימים על הציבור האמריקאי באומרו שאם ייבחר לנשיאות מועמד הדמוקרטים, פרנקלין רוזבלט, יחריף המשבר הכלכלי עד שעשב יצמח ברחובות - אבל הציבור האמריקאי דאז סבר אחרת. הוא ראה במפלגתו של הובר אחראית ישירה להתמוטטות הכלכלית, והעניש אותו בהצבעת מחאה המונית למועמד האופוזיציה הדמוקרטית.
במקום להלך אימים באופן ישיר על הציבור האמריקאי, נאחז בשבועיים האחרונים מקיין בג'ו השרברב כקלף אחרון בקמפיין הבחירות. מהיום בו התייצב ג'ו בעוז מול אובאמה, וצייר אותו כסוציאליסט המאיים לגזול ממנו ומשכמותו את החלום האמריקאי להפוך משכיר לעצמאי - הפך ג'ו לגיבור עממי בקרב המחנה השמרני. אתמול הפתיע ג'ו, שהפך למעין ג'וז'ו אבוטבול אמריקני, כאשר בפעם הראשונה התבטא בנושא שאינו כלכלי: בראיון המי יודע כמה שלו לרשת הכבלים פוקס ניוז, אמר שבחירת אובמה משמעותה מוות למדינת ישראל.
אובמה והשפעתו על המזרח התיכון
אם ננקה מתוך מערכת הבחירות בארה"ב את התבטאויות המועמדים לנשיאות בעניין ישראל, שמושפעות מהרצון להשפיע על הקול היהודי, ובעיקר לזכות בכספו למימון הבחירות נוכל להגיע למסקנה דומה לזו של השרברב, בעל חוכמת החיים והאינסטינקטים החדים.
אם תמונה שווה יותר מאלף מילים, אז מעשים שווים יותר ממיליון. ואלו המעשים שצבר אובמה לפני עידן ה"חייבים לדבר חיובי על ישראל כדי לזכות בכספי תרומות מיהודים": הוא השתתף באירוע לכבודו של יועצו הקרוב של עראפאת, אחמד חאלידי, שבמהלכו הושוו מתיישבי יש"ע לבן לאדן. הוא היה חבר נאמן בכנסייה של הכומר ג'רמיה רייט, מראשי תומכיו של המנהיג השחור האנטישמי לואיס פרקאן, מנהיג אומת האסלאם שקרא לא פעם להחרבת ישראל. גיבורו הגדול של אובמה ודמות המופת אליה נשא עיניים בצעירותו היה מלקולם ,X אנטישמי מוכר ומוצהר.
גם בהווה יש רמזים לא מעטים ביחס לעתיד שילטונו: כל יועצי מדיניות החוץ הרבים שמלווים את אובמה במהלך הבחירות, הם שונאי ישראל ואויביה, למעט דניס רוס שצורף לאחרונה לצוות.
אם נצרף את חפירות חייו של אובמה למצב הכלכלי השורר בארה"ב לא צריך להיות מדינאים מדופלמים כדי להבין שבהתבטאות הבתולין המדינית של השרברב יש יותר משמץ של אמת. אם אובמה ישמש כנשיא ארה"ב יש לנו מקום לדאגה.
הנה, רק אתמול מחה ראש אגף אסטרטגיה במשרד הביטחון, האלוף עמוס גלעד, בפני מצרים על תמרוניה הצבאיים ההתקפיים: "אתם נערכים למלחמה נגד ישראל כאילו הייתה אוייב", התלונן גלעד בפני המצרים. "האזרח המודאג" בישראל צריך לשאול את עצמו, אם על רקע המהפך השלטוני המתרקם בארה"ב, אין מקום להערכות מחודשת במחסני החירום של צה"ל. אם תפרוץ מלחמה כשאובמה בחדר הסגלגל ובנאסד"ק דולקות הנורות האדומות לא בטוח שנזכה לרכבת אווירית מארצות הברית.
* מיכאל קליינר היה חבר כנסת מטעם הליכוד.