כתב וואלה! מסכן נפשו למענכם

היום בצהרים הבנתי שאין יותר מדורות שבט. גם לא כלבוטק, שבשנות ה-80 זכתה ככל הנראה ללמעלה מ-90 אחוזי צפיה, עוד לפני שמישהו טרח למדוד זאת, פשוט כי לא היתה אלטרנטיבה לערוץ 1. רפי גינת ריסק אז במחי ניגוב ותחקיר נוקב חומוסיות ותיקות ומוערכות, שהפכו בוקר אחד לשוממות.

אלא שאנחנו כבר ב-2008, גינת עבר לערוץ שתיים והרייטינג שלו אמנם מרשים, אך קצת יותר צנוע. מסעדת אבו חסן ביפו, שהחומוס שלה הוגדר בשיחזור תחקיר החומוס אמש "לא ראוי למאכל", היתה היום שוקקת חיים. צוות המסעדה, שכמובן ידע על תוצאות התוכנית מבעוד מועד, הכין כרזות עם שתי תוצאות מעבדה לא תלויות שמראות שהחומוס אחלה. בימינו, נראה שהמותג של אבו חסן המנוח יותר חזק מהמותג של רפי גינת. וזה משמח, במיוחד אותי.

כשהתבקשתי לצפות ב"כלבוטק" על מנת לסעוד למחרת במסעדה שתימצא הכי לא בריאה, החוורתי. הפרומואים בישרו על שובם של הקוליפורמים וחיידקי הקולי. ככתב אוכל, שכבר הספיק לאכול בכמה מסעדות יוקרה במהלך הקריירה, נאלצתי להשלים עם העובדה שלא תמיד הגורל מחייך אליך.

התיישבתי לצפות ב"כלבוטק" יחד עם המשפחה. אחייני בן ה-13 הסביר, בלי להוריד את העיניים ממסך הפלייסטיישן, ש"חיידקים צואתיים, זה פשוט חרא בתוך החומוס". רפי גינת הבין את הקלף שיש לו ביד, ועורכי התכנית חיכו לסוף עם כתבת הקוליפורמים. מתח.

כתבת החומוס התחילה, ואיתה הממצאים הקשים: כל החומוסיות מבאר שבע, דרך תל אביב, ירושלים, חיפה ועכו "לא מושלמות", לכולן סטיות כאלו או אחרות בתקנים, כשגינת הרחום נותן לחלקן ציון 'עובר' כדי לצאת איתן בסדר. כשהגיעו לחומוס הפסול למאכל אדם, החלה זיעה קרה לכסות את עורפי: "אבו חסן" מיפו הגיע לקו הסיום המפוקפק, ביחד עם "אבו אדהם" מרחוב קרליבך, ו"אבו שוקרי" מאבו גוש.

למען יבינו כולם את מצוקתי - תמיד כששואלים אותי מהי המסעדה האהובה עלי, מצפים לשמוע אותי מתפלסף על "כתית" או מהלל את "ארקדיה", אבל התשובה המפתיעה היא "אבו חסן" הידוע פחות בכינוי "עלי קרוואן". למה? לא יודע, אולי בגלל שכל מסעדה שתיסגר תוחלף על ידי מסעדה מעולה אחרת, אבל אף אחד לא יכין מסבחה טובה כמו ב"אבו חסן".

אמא שלי הפצירה בי שלא אלך לאכול חומוס אחרי תוצאות התחקיר. חבר עם נטיות לאומניות הבהיר: "תמשיך, תמשיך לאכול אצל הערבים האלו", ואילו אני חיכיתי עד לצהרים כדי להבין אם תחקיר כולבוטק הפיל את אגדת החומוס מיפו לקרשים. בינתיים, למרבה המזל, "עלי קרוואן" חיה ומנגבת. גם אני ניגבתי, כמובן, ונהניתי, כמו תמיד. אה, כן: אני עדיין בחיים.