"רוצים שינוי?", הוא היה זועק בכל הופעותיו, כשהקהל, ואני בתוכו, היינו משיבים לו "כן! כן! כן!". הייתי אז בת 14, ועוד לא ממש ידעתי לאיזה שינוי אני מייחלת, רק הרגשתי שמשהו חייב להיות שונה. שנים תייקתי את אותה הכרזה כחלק ממרד גיל הנעורים, אך זה כמה שבועות שהיא שבה לרדוף אותי. כמו התינוק הנוראי ב"אלי מקביל", לי יש פנטזיות שאביב גפן אצלי בסלון. הוא זועק אלי: "רוצה שינוי?", ואני עונה לו במלוא הגרון: "כן! כן! כן!". מה שקצת מבהיל את השכנים.
היום אני כבר יודעת בדיוק איזה שינויים אני מאחלת לעצמי, רק שככל שמתבגרים הופכים השינויים ליותר ויותר מפחידים. וכך אנחנו נוטים לשקוע בכבדות לתוך שגרה משתקת ואין סופית. אך בתוך חיי המנומנמים מצאתי גם כמה נקודות אור. כמו כל תל אביבי הגר בקופסת נעליים, גם אני אימצתי לי בתים שאינם בתים. שניים, ליתר דיוק. בשניהם הקפה מצוין, המלצריות מחייכות אליי, ולמרות הפרצופים המוכרים אני תמיד יכולה למצוא פינה שקטה לשיחה צפופה ביני לבין הלפ-טופ שלי. בתקופות קשות כמו אלה, כשהבית (למרות שטכנית אי אפשר לקרוא לחלל שבו אני ישנה "בית") הופך בלתי נסבל, אני מודה שיש לי את שני הבתים המאמצים האלה במרחק יריקה. וכל עוד אני בורחת משינויים, אני מתפללת שגם הם לא ישתנו.
אבל אז זה הגיע. על דלת קפה נוח נתלה שלט המסביר שהוא נסגר לרגל שיפוצים. שיפוצים? למה? אני אוהבת את הנוח בדיוק כפי שהוא. הרי כמו כל המשתפצות למיניהן קיים סיכון שהוא כבר לא ירצה אותי, שהוא יבין שהוא יכול להשיג אנשים מוצלחים ממני. ובכלל, אם אני לא משתפצת (והרי אלוהים יודע כמה שיפוץ מסיבי לא יזיק גם לי) - למה אלה שמסביבי כן?
גם אחרי שהשיפוצים הסתיימו נמנעתי מלהגיע לנוח במשך כמה ימים. פחדתי להבין שאיבדתי את נוח שלי לנצח. מקץ שבוע החלטנו זה שיודע ואנוכי שהגיע הזמן להתמודד עם האמת. כצרפתים הבאים לקנות דירה עם נוף לים הבטנו במקום בהשתאות. השירותים זזו, המטבח עבר לחדר סגור, הכיסאות הפכו נוחים יותר והבר התעגל והתייפה. היינו מרוצים. זה אותו הנוח, עם אותה אווירה, רק נוח יותר.
הצצה בתפריט חשפה שגם בגזרה הזו נערכו שינויים. בחרדת קודש פניתי לבדוק קודם כל אם עוגת הגזר האלוהית עדיין בתפריט. היא שם. מתוך החידושים בחרנו בפלוט סלמי עם ממרח עגבניות לחות ושום קונפי (37 שקל), ברול גבינת שמנת עם דבש, תאנים ונבטים (18 שקל) ובסלט קצוץ קטן טרי (10 שקלים). לגבי כל המנות הסכמנו שהן אמנם לא משביעות קיבה רעבה, אך טעימות להפליא. לקינוח הוא בחר באספרסו (7 שקלים) ואני בהפוך (11 שקל), שעליהם הוא אמר שהם כמעט מושלמים, ובעוגת גבינה ביתית (32 שקל) מצוינת.
ביציאה העפתי מבט אחרון על השינויים מסביבי. כנראה לפעמים קל יותר לצעוק "כן! כן! כן!" מאשר באמת לעשות צעדים, אך נוח הוכיח לי שלא כל מהפך חייב להיות "הברבור". לפעמים שינוי קטן יכול לגרום לנו להביט באופן שונה באותם דברים המשומשים שבחיינו ולהיזכר מה בעצם אנחנו אוהבים בהם.
בקטנה
סקס אפיל: 9 בסולם תיגל
אנשים: מישמש בין לוזרים (כמוני) לסלבס (כמו עלמה זק)
עיצוב: משודרג
שירות: לא מושלם בצורה חיננית
הפוך: 11 שקל
ליד הקפה: לאסי בננה מומלץ
גישה לנכים: כניסה יש שירותים אין
טיפ: להזמין את עוגת הגזר הטובה בארץ
שורה תחתונה: עדיין נוח בנוח
נוח. אחד העם 93. טל' 6293799. פתוח: א'-ה' 7:30-24:00, ו' 7:30-18:00.