מקיין יביא למלחמת אחים במחנה הרפובליקני?

המלחמה על הבית הלבן נמצאת בשלביה האחרונים והמכריעים, אך שאון הרובים הנשמע מתוך המחנה הרפובליקני, מרמז על תחילתה של מלחמת אזרחים עזה וממושכת. מפלגה שרק לפני ארבע שנים הפגינה שליטה וצייתנות לעקרונות, בעודה חוגגת את ניצחון כהונתו השניה של הנשיא בוש, היא חצויה כיום, מפולגת ומאויימת על ידי השתלטות רבתי של הדמוקרטים על וושינגטון.

מורשתו של בוש – מלחמות מתמשכות, תדמית של חסר יכולת, גירעון תקציבי חסר תקדים, משבר כלכלי גלובלי והלאמה של המערכת הפיננסית – זעזעו את אמות הספים האידיאולוגיות עליהן היתה מבוססת בעבר המפלגה, שהחזיקו אותה מאוחדת.

דבר זה הותיר את הניאו-קונסרבטיבים, אלו שתומכים במלחמה בעירק, במכות מנע ובהפצת דמוקרטיה מסוכסכים עם הריאליסטים הזהירים והמדודים יותר; את הדוגלים בשמרנות מוניטרית זועמים על תוכנית החילוץ של וול סטריט; ואת הימין הדתי מלא בספקות לגבי מדיניות הנהגת המפלגה בסוגיות ההפלה, הגירה לא חוקית ואיחודים אזרחיים – החלופה לנישואין בין גבר לאישה.

לפי ה"טיימס" הלונדוני, פילוג מסוג זה, שתחילתו נראתה כבר במהלך קמפיין הפריימריז בו ניצח ג'ון מקיין למרות שצבר פחות ממחצית מקולות הבוחרים, הפך לנגוע ומודלק במהלך המרוץ לנשיאות. מקיין, שהיה נתון תחת איום של מרד גלוי אם יבחר בג'ו ליברמן הדמוקרטי כשותפו למרוץ, קיווה לאשש את תמיכת המפלגה בו על ידי הבחירה בשרה פיילין, מושל אלסקה. התוצאה היתה קמפיין לא מתפקד.

כמה מיועציו של מקיין אומרים שפייליו ממוקדת יותר באפשרות לרוץ לנשיאות ב-2012 מאשר להילחם בקמפיין הנוכחי. תומכיה של פיילין מציינים כי היא זו שמשכה בחזרה את ההמונים ולא מקיין, ומרמזים כי פיילין זוכה ליחס בלתי הוגן, הגובל בבגידה, מצד צוות מקיין.

לזכות פיילין נזקפת העובדה שהיא כן מעניקה קול לרפובליקנים המתנגדים למקיין. כמו כן, היא מתחה ביקורת על ההחלטה של הקמפיין לדלג על מישיגן ועל האסטרטגיה המתנגדת לתקיפת אובמה על רקע קשריו עם הכומר ג'רמיה רייט. בנאומיה האחרונים רמזה פיילין על תמיכה בהענקת סובסידיות לייצור אתנול, מדיניות לה מתנגד מקיין אך שעשויה להציב אותה בעמדת פתיחה טובה לקראת שנת הבחירות של 2012.

אין ספק כי בתפקיד המגנה על ערכיהם התרבותיים של השמרנים, פיילין מצליחה לרגש את הליבה הרפובליקנית בדרכים שמקיין לא מצליח, חלקית בגלל העובדה שהמפלגה נעה ימינה במהלך שני העשורים האחרונים. פיילין הפכה גם לסמל של הפילוג הטרי בין המפלגה הממסדית לרפובליקנים מן השורה.

ראיה לכך היא שבין הרפובליקנים שהביעו תמיכתם באובמה נכללות מחד גיסא דמויות מרכז כגון הגנרל קולין פאוול, מזכיר המדינה לשעבר, ומאידך גם את אלן אדלמן הניאו-קונסרבטיבי שייעץ לשר ההגנה לשעבר דונלד ראמספלד בסוגיית עירק.

אדלמן הודה כי הופתע למצוא עצמו בשורות הדמוקרטים וזקף את עריקתו לספקות שחש לגבי מזגו של מקיין ו"כושר השיפוט הלקוי" שהפגין בנוגע לבחירתה של פיילין. בראיון ל"ניו יורק טיימס", אמר: "לא הייתי שוכר את שירותיה אפילו לתפקידים חשובים פחות". רפובליקנים נאמנים נוספים ערקו למחנה הדמוקרטי אך ורק עקב הצטרפות פיילין העלומה למרוץ.

פיילין מבטיחה להשיב על כנם את הערכים המסורתיים של המפלגה ואת ההיררכיה. "אשמח לקדם את האידיאלים של המפלגה ולאפשר לאמריקאים נוספים להבין מהם ואת מה מייצגת המפלגה", אמרה בראיון ל"וויקלי סטנדרד". "אני רוצה להבטיח שזו לא רק רטוריקה אחרת אני פשוט מבזבזת את זמני", הוסיפה. בנאום אחר אמרה: "אנו מאמינים כי הטוב שבאמריקה לא נמצא בוושינגטון אלא בערים הקטנות, בכיסים הקטנים של אמריקה האמיתית".

הבעיה של פיילין היא שלפי הסקרים האחרונים, צפון קרוליינה (מעוז עבר רפובליקני), וירג'יניה וקולורדו (שהצביעו בוש ב-2004 ו-2000) נוטות לתמוך באובמה. אפשר ו"אמריקה האמיתית" של פיילין אינה מספיק גדולה על מנת לבחור בנשיא רפובליקני.