כנגד ארבעה מועמדים דיברה אמריקה

לא הרבה מודעים לכך, אך ברק אובמה הדמוקרטי וג'ון מקיין הרפובליקני הם לא המועמדים היחידים לנשיאות ארה"ב בבחירות שייערכו ב-4 בנובמבר. מלבד שני המועמדים המוכרים ישנם ארבעה מתמודדים נוספים, כמעט אלמונים. אין להם כמובן כל סיכוי לנצח.

מה הם רוצים להשיג? המועמדים הללו מאמינים כי השיטה הנהוגה בארה"ב מנוגדת לעקרונות הדמוקרטיה, כיוון שהיא פועלת נגד מועמד שאינו מעוניין לרוץ מטעם אחת משתי המפלגות הגדולות. הם טוענים שהם מנסים לאתגר את השיטה ולתת לבוחרים משהו לחשוב עליו, שהוא מחוץ לדו-שיח הרגיל בין הדמוקרטים לרפובליקנים. הם סבורים שהם פועלים למען עתידה של אמריקה וכי הם מעודדים יותר ויותר אנשים לקחת חלק פעיל בפוליטיקה המקומית, הארצית והלאומית. בואו נכיר אותם.

ניידר, אמריקאי ממוצא לבנוני, הוא הדמות המוכרת ביותר מבין הארבעה. מדובר במועמד עצמאי שהתמודד כבר בשנים 1992, 1996, 2000 ובשנת 2004, וקיבל אחוז זעום מהקולות. הדמוקרטים רואים בו אחראי ישיר לבחירתו של ג'ורג' בוש לנשיאות בשנת 2000, אז ניצח בוש בפער של 537 קולות בלבד, לאחר שניידר גרף יותר מ-97 אלף מקולות הבוחרים בפלורידה, ולמעשה העניק את הניצחון לבוש.

דמוקרטים רבים מאמינים כי הצבעה לניידר השמאלני משולה להצבעה למקיין. הוא מצדו טוען כי שני מתמודדים בלבד הם מעט מדי. ניידר התפרסם בתור מי שמנהל מלחמות עבור האזרח הפשוט, בעיקר נגד תאגידי הענק. בתור עו"ד צעיר הוא נלחם בנושאי צרכנות והוא אחד האחראים לחובה שהוטלה על יצרניות הרכב להתקין חגורות בטיחות וכריות אוויר במכוניות. ניידר הוא מועמד הנחשב "שמאלני", והוא נוהג לרכז את הקמפיינים שלו במעוזים של הדמוקרטים ולאו דווקא במדינות המפתח המתנדנדות.

במירוץ צמוד הוא בהחלט יכול להשפיע על התוצאות. הוא עשוי לסייע למקיין לא רק על ידי נטילת קולות מאובמה, אלא גם בגלל האג'נדה השמאלנית שלו, שעשויה להפחיד רפובליקנים מתנדנדים. בעבר הוא התמודד מטעם מפלגת "הירוקים" וגרף 3% מקולות הבוחרים.

אם הדמוקרטים חוששים מניידר, הרפובליקנים פוחדים מבוב באר, שכיהן בעבר כתובע פדרלי וכחבר קונגרס מטעם המפלגה הרפובליקנית, בין השנים 1995 ל- 2003. הוא נחשב לאחד מחברי הקונגרס השמרנים ביותר והוא עשוי לגזול קולות ממקיין.

לאמריקאים הוא מוכר בעיקר בשל חלקו המרכזי בתהליך ההדחה נגד הנשיא ביל קלינטון בשנת 1998. בשנת 2006 עזב את הרפובליקנים, עבר למפלגת "ליברטריאן", והחל לגנות בחריפות את מדיניות ממשל בוש בעירק ואת הפגיעה בחופש הפרט לאחר מתקפת הטרור ב-11.9.

באר התפרסם גם בשל מלחמתו בסמים, במסגרתה הוא מתנגד אפילו לשימוש רפואי במריחואנה. הוא נלחם נגד נישואים חד מיניים, דבר שלא מונע ממנו לומר שהוא דוגל בחופש הפולחן, ובחירות הפרט. הוא גם תומך נלהב של כלכלת השוק החופשי.

אובמה הוא לא האפרו-אמריקאי היחיד שמתמודד בבחירות. מועמדת מפלגת "הירוקים" לנשיאות, מפלגה סביבתית-ליברלית בראשה עמד בעבר ניידר, גם היא שחורה. סינתיה מקיני, בת 53, כיהנה במשך מספר שנים כחברת קונגרס מטעם המפלגה הדמוקרטית ונחשבה לאחת הקיצוניות מבין חברי הבית.

מקיני ספגה ביקורת קשה ביותר לאחר שטענה בראיון לרדיו כי אנשי ממשל בוש גרפו רווחים אישיים מהמלחמה בעירק. בעבר היא הואשמה בתקיפת שוטר בגבעת הקפיטול, לאחר שלא זיהה אותה ולא נתן לה להיכנס לקונגרס.

לטענתה, היא מודעת לכך שאין לה סיכוי להיבחר, אך כל קול שתקבל יסייע לחזק את מפלגתה, שתוקפת גם היא את שיטת שתי המפלגות. לאחר ה-11.9 היא קשרה בין מתקפת הטרור לתמיכה האמריקאית בישראל וקראה לבחון מחדש את מדיניות ארה"ב במזרח התיכון. בעבר היא גם תקפה את מדיניות צה"ל בשטחים.

מועמד לנשיאות מטעם מפלגת "החוקה". בולדווין הוא כומר בפטיסטי מפלורידה, בעל תכנית רדיו וטור פוליטי יומי. בעבר הוא היה חבר במפלגה הרפובליקנית, אך נטש אותה במהלך הקמפיין לנשיאות של שנת 2000, לאחר שמתח ביקורת נוקבת על ג'ורג' בוש.

בולדווין הוא ימני שמרן, שאינו מרוצה ממעמדה המתדרדר של ארה"ב בעולם. הוא מבקר חריף של האו"ם ואף התחייב לפעול להוצאת מטה האו"ם מניו יורק. הוא מתנגד, בין היתר, להגירה בלתי חוקית ולהפלות. בולדווין הוא תומך נלהב בזכות לנשיאת נשק וקרא להוצאת כל הכוחות האמריקאים מעירק.

לתפיסתו, הומוסקסואליות היא "סטיה מוסרית". הוא מבקר חריף של האיסלם וטוען שרק הקומוניזם גרוע ממנו. כמו כן קורא בולדווין לחקור ברצינות את תאוריות הקונספירציה שנפוצו לאחר מתקפת ה-11 בספטמבר, כולל אלו הגורסות כי הממשל היה מעורב במתקפה.