על זיכרון קצר ומנהיגות אחרת

יופי. הצלחנו להפיל עוד ממשלה בישראל. בעוד כמה חודשים יתקיימו בחירות וייבחרו אותם מנהיגים עם אותן הבטחות שכלל אין בכוונתם לממש. ואז שוב נתעורר מחלום "ביבי מלך ישראל" ונראה שההבטחות שנתן הוא ושכמותו לא מתקיימות. פתאום ידברו על משא ומתן כולל עם הפלסטינים, פתאום נושא ירושלים יהיה שוב על השולחן, פתאום נשמע את הנאום המפורסם על "דברים שרואים מכס ראש הממשלה, לא רואים מכס הח"כ או השר", ואז כל העם יזעק "להחליף את השלטון" ו-"מושחתים נמאסתם" וכן הלאה וכן הלאה.

אומרים שלדגים יש זיכרון קצר מאוד, כמה שניות לכל היותר. לפעמים אני חושב שבמדינת ישראל, שאכן ממוקמת לחופי הים התיכון, חיים דגים שלא זוכרים ממש את המתרחש בפוליטיקה מדי כמה שנים. אנחנו לא זוכרים את ההבטחות שלא קוימו מצד מנהיגנו, אנחנו לא זוכרים איך זעקנו להחליפם במהרה, אנו לא זוכרים את השחיתויות שנגלו לנגד עינינו ואנו לא זוכרים את הסחטנות הפוליטית המביישת והאינטרסנטית נוסח ש"ס. כשאולמרט אומר "עוד נתראה" אין סיבה שלא נאמין לו, כי באקווריום הקטן בו גרים אזרחי ישראל יודעים לשחות יפה מאוד כמה כרישים ממולחים שמנצלים את הזיכרון הקצר שלנו כדי להתכונן לטרף.

ייתכן מאוד שיו"ר קדימה ציפי לבני לא ניהלה את המשא ומתן הקואליציוני בצורה הכי מקצועית ויעילה. אולם באותה מידה ניתן לומר שלנגד עינינו התרחשה תופעה מוזרה. פתאום מופיעה מנהיגה שלא נכנעת לסחטנות פוליטית, שמתערבת במו"מ הקואליציוני ולא נותנת רק לאנשים מטעמה לבצעו ועומדת על עקרונות שתמורתן היא מוכנה לוותר על ראשות הממשלה. פתאום קורה משהו לא צפוי – ראש מפלגה ישר שמנסה להרכיב ממשלה לא בכל מחיר ולא תוך פיזור הבטחות לכל עבר.

לבני עשתה טעויות רבות שכנראה נובעות מחוסר ניסיונה הפוליטי, אך אם ניסיון פוליטי בישראל מצריך חוסר יושר, יכולת סחטנות ויכולת להבטיח הבטחות שווא, אז נכון, ללבני אין את הניסיון הנדרש. לבני רחוקה מלהיות המנהיגה האידיאלית, היא הססנית, משתתקת לעיתים ברגעי האמת (ראו ערך הביקורת על אולמרט אחרי דו"ח וינוגרד) ואין לה יחסי אנוש מזהירים. אולם יאמר לזכותה שהיא לא מוותרת על השקפת עולמה ועל הערכים שלה בשביל תמורות פוליטיות. יש לזכור שמי שהתאהב בלבני זה העם ולא הפוליטיקאים, שראו בה לעיתים מטרד המסכן את מעמדם. לאורך תקופה ארוכה מראים הסקרים כי בקרב העם נהנית לבני מתמיכה רחבה.

אולם הטעות הגדולה ביותר של לבני במו"מ היתה ההקשבה הבולטת שלה ליועצים אסטרטגיים כמו אייל ארד, שמבית היוצר שלו התפתחה תפיסה חדשה בפוליטיקה – תפיסת המנהיגים השותקים. יתכן מאוד שבמקרה של אריאל שרון, של אולמרט ושל אהוד ברק, האסטרטגיה הזו עובדת יופי, אולם במקרה של לבני היא מיותרת וזאת משום שהיא לא מנסה למכור לנו שום דבר מלבד מה שנאמר על ידה כל העת – יש לבצע ויתורים גם ביהודה ושומרון, אי אפשר לנהל מו"מ עם הפלסטינים מבלי לדבר על ירושלים ויש לשמור על רוב יהודי בישראל. על עקרונות אלה, כמו גם על עקרונות מוסריים כמו התנגדות נחרצת לשחיתות, לא ויתרה לבני ואת זאת היא הוכיחה כשזעמה על הסחטנות הבלתי נסבלת של ש"ס, זעם שככל הנראה יעלה לה בראשות הממשלה, כשתפסיד לנתניהו.

העם רוצה וצריך לשמוע את לבני, עכשיו יותר מתמיד. לבני נתפסת על ידי הציבור כאמינה גם אם חלקו לא מסכים עם דעותיה. יש לזכור שלבני עלתה למעמדה הנוכחי דווקא משום שדיברה בתקשורת ולא הסתתרה מאחורי סוללת יועצים. אם ברצונה לנצח בבחירות הקרובות את נתניהו עליה לשוב לדרך הקודמת של הבהרת עמדות ברורה בכל התחומים ולשמור על ההגינות שאפיינה את המו"מ הקואליציוני. אם לא תעשה כן ותשמע לאותם יועצים, עלולה לבני לטבוע בביצה הפוליטית שממנה היא מנסה כל כך להימנע. ללכת לבחירות בסיטואציה שנוצרה היא החלטה נכונה ונבונה, אך נשאלת השאלה האם תצליח לבני לייצר את אותה מנהיגות אחרת שעליה דיברה כל העת.