רציתם להפיל את אולמרט? מגיע לכם

אזרחי ישראל,

לאחר שציפי לבני נכשלה בניסיונה להקים ממשלה, אנו עומדים בפני בחירות חדשות שיעלו מאות מיליונים. קרוב לוודאי שבבחירות אלה יעלה לשלטון בנימין נתניהו, וש"ס תקבל את דרישתה להעלות את קצבאות הילדים בסכום של מעל מיליארד שקל.

כשהודעתי בשעתו על החלטתי להתפטר, רבים מכם – כולל כאלה שמסכימים עם דרכי המדינית – צהלו. הם חיכו לרגע הזה משתי סיבות עיקריות: מלחמת לבנון והחשדות נגדי בשחיתות. בלי קשר לסחרור שאליו נקלעת עכשיו המדינה, אלה סיבות גרועות מאוד.

הביקורת עלי נגועה בצביעות. שיעור התמיכה במלחמה, בוודאי בקרב היהודים, היה גדול מ-90%. אפילו עמוס עוז, א.ב. יהושע ודוד גרוסמן תמכו במלחמה, לפחות בראשיתה. כך גם העיתונאים, כולל אלה שקראו אחר כך להחלפתי. רק מעטים שבמעטים כתבו נגד המלחמה בזמן אמת. למעלה מ-95% מהטוקבקים לרשימות שלהם תקפו אותם בחריפות. גם נתניהו, ברק, מופז ולבני תמכו במלחמה לאורך כל הדרך. אתם יודעים היטב שאילו מישהו מהם היה ראש ממשלה בזמן המלחמה, היא היתה מתנהלת בדיוק באותו אופן. אם טעיתי בניהול המלחמה, מה שבכלל לא בטוח, זו היתה טעות משותפת לכולנו.

הביקורת העיקרית נגדי בנוגע למלחמה היתה על ההחלטה לצאת למהלך קרקעי גדול ביומיים האחרונים, מהלך שבו נהרגו 33 חיילים. אינני מתכוון להיתלות בוועדת וינוגרד שזיכתה אותי מההאשמה כי פעלתי בהחלטה זו ממניעים בלתי ענייניים. אני מתכוון להזכיר לכם שבכל מלחמה, על המנהיג לקבל עשרות החלטות מדי יום, וברור שאחדות מהן יהיו שגויות. לא היתה מלחמה בתולדות ישראל, ואני מעז לומר שגם לא בתולדות האנושות, שהיתה נקייה מהחלטות שגויות. גם במלחמת השחרור וגם במלחמת ששת הימים היו קרבות הרבה יותר מיותרים, שגבו הרבה יותר מ-33 הרוגים. גם כאן, כמעט איש מהמועמדים להחליפי לא מתח ביקורת פומבית על המהלך הקרקעי האחרון – לא בזמן אמת, ואפילו לא בשבועות שלאחר המלחמה. רק בחלוף הזמן, כשאופורטוניסטים כמו שאול מופז התחילו להבין לאן נושבת הרוח הציבורית, הם נזכרו בהתנגדותם כביכול למהלך.

ואגב, גם היום – למרות המחיר הכבד – אינני משוכנע שהמהלך הזה היה מוטעה. מלחמות אינן מוכרעות בשדה הקרב, אלא בתודעות המנהיגים והעמים שמשתתפים בהן. לכן היה חשוב להטביע בתודעת החיזבאללה את העובדה שצה"ל הוא צבא שנלחם עד הרגע האחרון, עד השנייה שבה הפסקת האש נכנסת לתוקפה, ולא יושב מפוחד ופסיבי בזמן שתוקפים אותו. מטרת המלחמה הזו לא היתה השמדה פיזית של החיזבאללה, אלא הרתעתו. השקט המוחלט ששורר בצפון בשנתיים שמאז המלחמה מוכיח שהמטרה החשובה הזאת הושגה.

כידוע לכם, אני מכחיש את החשדות נגדי. אבל נניח, רק לצורך הדיון, שחלק מהחשדות נכונים. מי שמתנגד לתפישת עולמי, כמו המתנחלים, יכול וצריך להשתמש בחשדות האלה כמנוף להדחתי. אבל אני לא מצליח להבין את ההתנהגות של מי שתומכים בדרכי המדינית. תרשו לי לצטט את הפרופסור נעם חומסקי – לא בדיוק תומך מובהק של הממסד – שאמר כי הוא מעדיף מנהיגים מושחתים ונהנתנים על פני מנהיגים אידיאולוגים ופנאטים. חומסקי הסביר שדווקא הפנאטים המסתפקים במועט, הוא נתן את הדוגמה של היטלר, מסוכנים לעמיהם הרבה יותר מאנשים שאוהבים את החיים הטובים ומתרכזים בהווה. במלים אחרות: היושרה האישית הנזירית והאובססיביות לאידיאולוגיה מביאות הרבה יותר הרס מנסיעה במחלקה ראשונה.

הנזק העיקרי שגורמת שחיתות אישית הוא כאשר השליט מוכר בזול את נכסי המדינה לחברים או לנותני שוחד. דברים כאלה דווקא קרו לא פעם במדינת ישראל, בעיקר בשנותיה הראשונות, כשראשי מפא"י – אלה שכל כך מתגעגעים אליהם עכשיו – חילקו את משאבי המדינה למקורביהם. אלא שאפילו לפי החשדות נגדי, אני מעולם לא עשיתי דבר כזה. לא מכרתי אף חברה ממשלתית בחצי מחיר, לא הוריתי על קניית מערכת נשק פחות טובה שתסכן את חיילנו ולא גזלתי מיליונים מהקופה הציבורית. בפרשת המעטפות, למשל, התמורה שנטען שנתתי היא מכתב המלצה לשלדון אדלסון על חברת המיני-בר של מוריס טלנסקי. לא בדיוק תמורה שתמוטט את המשק בישראל. יכול להיות שחילקתי ג'וב פה וג'וב שם (את זה כולם עשו), עקפתי חוק בחירות כזה או אחר (גם את זה כולנו עשינו, כי לא היתה לנו ברירה), או שידרגתי מחלקה בטיסה. הנזק בפועל שנגרם למדינה מהתחמונים הקטנים האלה הוא בערך אפס.

אילו בני בגין היה מועמד להחליף אותי, ניחא. אולי טוהר מידות מושלם באמת יותר חשוב משלום עם סוריה. אבל מי שעומד להחליף אותי הוא ביבי, האיש והסיגר, האיש ואישתו, האיש והחשבונות המטורפים במלונות היוקרה של לונדון. הרי בהתנחלות אחת שהוא יבנה, הוא יגרום יותר נזק מוסרי, כלכלי וביטחוני מכל התחמונים שלי ביחד. שלא לדבר על ההיענות לדרישות המיליארדים של ש"ס. אז אם אתם תומכים בכיבוש או בישיבות, שיהיה לכם לבריאות. אבל אם לא, אז יש לי להגיד רק דבר אחד:

מגיע לכם.