ביום שישי נקרתה בדרכי ההזדמנות החד פעמית, שלא כהרגלי בקודש, לצפות בתוכנית הסאטירה של יום שישי "שבוע סוף", עקב ארוחת ערב אצל חברים. באחד המערכונים משחק אורי גוטליב האקר מחשבים שמנסה לפרוץ למחשב הפרטי של ציפי ליבני. מתוקף כך הוא זקוק לסיסמא שלה, לכן הוא מנסה לברר, באופן הגיוני למדי, מהם המאפיינים הייחודים של ציפי ליבני ומה הוא יודע עליה. פתאום התחוור לו שאינו יודע עליה דבר ולכן פנה בצורה נואשת לחברי הפאנל שישבו לצדו שיעזרו לו. פניהם החתומים ושתיקתם הרועמת העבירו את המסר החד משמעי - גם הם לא יודעים עליה מאום.
קטע הומוריסטי זה מאפיין בדרך מקורית ויפה את הקונספציה שנבנתה סביב דמותה הפוליטית של ליבני על ידי אמצעי התקשורת ומעצבי דעת קהל מומחים. נדמה כי לעולם לא היה מועמד להרכבת ראשות ממשלה כל כך לא מוכר במדיניות הציבורית או הפוליטית, וכי המאפיין העיקרי שלה הוא הדימוי מבית מדרשם של פורום החווה - "נקייה, ישרה וחרוצה". חוץ מהעובדה שהיא עברה, לעיתים קרובות, במסדרונות משרד החוץ, אין לאף אחד מושג ירוק מהם הכישוריים הפוליטיים והניהוליים שלה, מהן יכולות המקח והמכר שלה, והכי חשוב- מהי המדיניות הכלכלית- החברתית שלה לאור האירועים האחרונים בכלכלה העולמית.
גם לתקשורת אין. השבוע דיברתי עם חבר שהוא אחד הכתבים הפוליטיים המוכרים בישראל ושאלתי אותי שאלות אלו, בחושבי שמא, אולי, אני הוא הבור ועם הארץ היחיד בסביבה. הסתבר כי גם הוא אינו יודע יותר ממה שמפורסם באמצעי התקשורת. "אז מדוע תמכת בה במרוץ לקדימה? מדוע אתם לא שואלים שאלות?" שאלתי אותו בעברה וזעם. "תמיד ישנה העדפה פוליטית כזו או אחרת", השיב לי בהתרפסות, "כנראה גם אנחנו, אמצעי התקשורת, צריכים לעשות חשבון נפש בדיעבד".
על קונספציה ומיתוס
מיתוס הוא סיפור המסופר אודות משהו כדי לקבע אותו בתודעה של האנשים, בזיכרון הקיבוצי שלהם ובתבניות החשיבה והאמונות שלהם. באופן טבעי, התקשורת - כמספרת סיפורים וכמסקרת אירועים - יוצרת גם מיתוסים. המיתוס נבנה כאשר לא מעמתים אותו עם שאלות קשות, אלא נותנים לו להיבנות לאט במוחותיהם של הנמענים. אחד התפקידים של התקשורת בסיקור הסביבה הפוליטית והלא פוליטית הוא לשאול שאלות קשות ונכונות, לתחקר את האנשים בסביבת הכוח ובכלל להתריע ולהתריס כנגד הרוצים לשלוט בחיינו. הקונספציה נולדת כאשר התקשורת לא ממלאת תפקיד זה.
כך, בתהליך מודע או לא-מודע זה, של מניעת שאלת שאלות, נולדה לה הקונספציה לפיה ציפי לבני ראויה לשבת על כסא עור הצבי של ראשות הממשלה. מדוע? ככה.
אירועי השבוע האחרון מהווים דוגמא מצוינת לאופן התנהלותה הקלוקל משהו, התנהלות המעוררת שאלות לגבי יכולותיה הניהוליות וכישוריה הפוליטיים. חוסר יכולתה לבנות קואליציה, לסכם משא ומתן בין מפלגתי, כאשר ראשות הממשלה כבר למעשה בידיה, הליכה לבחירות בזמן כה נפיץ של משבר כלכלי עולמי, מערכת בחירות בארה"ב ואיום אירני כל אלה צריכים להעניק הזדמנות לתקשורת לתקן את הקונספציה שבנתה סביב דמותה של לבני, משום שכרגע היא נראית בפרפוריה האחרונים. ויפה שעה אחת קודם.