מתנחבלים

"וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר באזני בני ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר. ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא היא חברון בארץ כנען".

זה כתוב בפרשתנו, אני מקווה שאין חולק על אמינותה: אברהם קובר את שרה במערת המכפלה, לאחר שהוא רוכשה בדין אצל עפרון. ארבע מאות שקל כסף עלה לו לרכוש את רחוב השוהדא. הניחו לי לתהות, אם כך, מה לעזאזל רוצים מאה ועשרים אלף הערבים שנתקעו לחמש מאות היהודים שגרים בחברון בתוך הגרון? מישהו ביקש מהם לבוא ולהיתקע לנעם ארנון בין הרגליים? האם ברוך מרזל אשם בכך שמכל הארץ בחרו הפלסטינים להשתקע לו דווקא מתחת למרפסת?

מה שאני בעצם רומז, יקיריי אשר בשמאל, שההיגיון הדמוגרפי והגיאוגרפי אולי לא ממש בצד שלנו, אבל פרשת השבוע כן. כדאי להודות בכך: זכותנו על חברון, לדידי ולדידם של יתר חבריי, לא מתחילה בפרטנר המטופש שאין להאמין לו, אלא בפרשת חיי שרה.

נאיבי? מבטא מידה של בערות? מטורלל? טאליבני? ובכן, אודה ולא אבוש: שלא כמות קוראי הכופרים, אני קודם דתי ורק אחר כך בנאדם נאור. אותי לא מצחיק לשמוע כוהנים המתחבטים בסוגיית הטיסה מעל בתי קברות. כל חיי שזורים בשאלות הלכתיות אשר אני מוצא אותן קיומיות, ומי שביהירותו מקל ראש ברציונל האמוני, ימצא אותן ביזארי.

יחד עם זאת, ראוי לציין כי בניגוד לבן לאדן אני מבין מה זה להיות דתי בעולם מודרני (פעם תהיתי שמא אני המשובש, ודווקא בן לאדן הניו אייג'י מבין באמת מהי דת בעידן פוסט מודרני, אך החשש הזה קרס יחד עם התאומים), ומבחינתי, בהקשר החברוני, השורה התחתונה פשוטה למדי: חברון שלנו כי אברהם רכשה בכסף מלא. אך לו יקום רוב ציוני שיחליט כי כלב בן יפונה מחברון, לא אפרק את מטוסי הפרטי על בניין עזריאלי. עניין של סגנון.


סקר

אפתח בהבהרה ארס-פואטית: הסקר, מנהג חדש במדור, לא נהגה על ידי מערכת המדור ממניעים פופוליסטיים, אלא מטעמי טעם טוב, לאמור: לא רוב תגובות אנו מחפשים, אלא תגובות בעלות תוכן. נחמד באמת לקרוא "דאום אתה גדול" ו"דאום אתה אפס גדול" מדי יום א', אך נחמד עוד יותר לצפות באלה שכבר טורחים ומגיבים, מביעים דעתם בעניין מסוים. אגב, יתכן והבחירה בציצית של יולי היתה בלתי מוצלחת, אך צוות המדור, ביחוד דסק הסקרים, מבטיח לגשש ולמצוא את פורמט הסקר ההגון והמהוגן ביותר.

וכעת לסקר. כמו תמיד, הוא קשור לפרשה קשר אפלטוני בלבד: בגמרא מופיעה דילמה גרנדיוזית של שני אנשים התקועים במדבר עם מעט מאוד מים, באזור שסלולרי לא קולט: "שניים שהיו מהלכין בדרך, אם שותים שניהם-מתים. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חברו".

כך רב פטורא חושב. ומה דעתכם?