"אחרי החגים יתחדש הכל" או לפחות כך מבטיחים לנו שנה אחר שנה. בינתיים שום חידוש לא נראה באופק, רק אותם ניחוחות מוכרים של קפה מוקצף עם סתיו. אפילו חשבון הנפש, שכמו תמיד מתחיל עם ראש השנה, ממען לעזוב. והפעם, לשם שינוי, לא מדובר בחשבון הנפש הקלורי הידוע. או לפחות, לא רק בו.
העניינים התחילו להסתבך בשיחת כפרות עם הליידי. פרט לכמה ברמנים שאולי עיכבתי בשעת הסגירה, מצאתי שיש עוד אנשים שמהם יהיה לי קשה לבקש סליחה השנה. אמנם הליידי ניסתה להרגיע אותי בטענה שהכל זה חלק מהעבודה, אבל אולי מקצוע הביקור לא נועד לאנשים שרוצים להיות טובים במהותם. אחרי הכל, נהוג להגיד על מבקרי תיאטרון שהם במאים/שחקנים מתוסכלים, אז אולי מבקרי בתי קפה הם, אההםם - מומחים בבתי קפה חסרי גב כלכלי?
כשאני כותבת ביקורת אני משתדלת להיות בסדר, אחרי הכל, בתי קפה הם עניין סובייקטיבי למדי. כמו בכל מטבח המנות נתונות לקפריזות של הטבח. כמו כל עסק המתבסס על יחסי אנוש, לא תמיד למלצריות יש מצב רוח סימפטי וכמו כל רגע בחיינו -האבחנות מהביקור יכולות להשתנות בהתאם למצבנו הנפשי.
קחו את סניף קקאו שבקרליבך למשל. חברתה של הליידי נעמה לי והמלצרית מצאה חן בעינינו, אך האם זה אומר בהכרח שנפלתי על מכרה זהב? בוודאי שלא. לקקאו חסרה ייחודיות ואת אותו גורם נסתר המבדיל בתי קפה מסוימים מהשאר. אם כן, האם ניתן להסיק שקקאו בלתי ראוי להיות ב"הישרדות - בתי קפה בתל אביב"? גם הפעם התשובה תהיה שלילית, שכן אני יכולה לראות את הורי יושבים בו בהנאה מרובה.
מצד שני, יש דברים שנראים לי מוחלטים, וככאלה אני חייבת לציין אותם אחרת אהיה חייבת את סליחתי דווקא לכם, הקוראים. כזה הוא, לדוגמה, טוסט הטונה (39 שקל) שהזמנתי. בצעד מאוד לא אופייני שאותו אני תולה בתמונות שעיטרו את התפריט משל היה יוטבתה בטיילת, חשקה נפשי בבייגל טוסט. מה גם ששילוב של טונה עם גבינה צהובה מזכיר לי את ניו יורק וגורם לי להרגיש קרובה להופעות האיחוד של הנערים החדשים בשכונה שאני מחמיצה. אך אבוי, לדאבוני הטוסט לא הגיע עם גבינה. לצדקתם של קקאו יאמר שאכן לא מוזכרת גבינה בטוסט הטונה, אך אולי ההנחה שלי שאזכה לגבינה התבססה על העובדה שהטוסט הזה מסווג תחת הקטגוריה "טוסטים", וכל אלו שנמצאים יחד איתו באותה הקטגוריה כן מכילים גבינה. אך לא בזאת מסתכמת הסתייגותי מהטוסט. כפי שכן כתוב בתפריט, הוא הכיל סלט טונה, עגבנייה, רוטב פסטו ורוטב הבית. והרבה יותר מדי מהם. לפעמים נדיבות יתר יכולה גם היא להיות סוג של חטא.
עוד כלל שמנחה אותי בכתיבת הביקורות הוא לא להיות אכזרית. אני מעדיפה להתנסח בעזרת מילים כמו דלוח או כמו לא נחקק בזיכרון, מאשר, נניח, מחורבן. האספרסו (8 שקלים) ששתיתי בקקאו, היה דלוח.
לסיכום אני תמיד מנסה למצוא נקודות חיוביות במקומות שעליהם אני כותבת, וגם לקקאו יש: זהו מקום פונקציונלי לארוחות מהירות שמספקות את הסחורה. אך נראה שלמרות הניסיון שלי להיות חיובית, אני עדיין מושכת אלי קארמה רעה. אני מקווה שאתם לפחות מעריכים את ההקרבה.
בקטנה
סקס אפיל: לא
אנשים: עוברי אורח
עיצוב: לא מחייב
שירות: חייכני וקשוב
הפוך קטן: 12 שקל
ליד ההפוך: מוצג ארכיאולוגי בדמות תפריט עם תמונות
טיפ: לבקש מראש גבינה צהובה בטוסט
גישה לנכים: כניסה ושירותים
שורה תחתונה: אותה הארומה בשינוי אדרת
קקאו. קרליבך 20. טל': 6092525. פתוח: כל השבוע 7:30- עד לקוח אחרון