המשבר הקפיטליסטי ושתיקת ההסתדרות

איגודים מקצועיים בכל העולם קיימו ביום ג' בשבוע שעבר את ה"יום הבינלאומי למען תעסוקה הוגנת". יום המחאה נקבע לפני שנתיים, אך קיבל משנה תוקף בעקבות המשבר הקפיטליסטי המחריף, והחשש לפגיעה גוברת ברמת החיים של העובדים.

על פי הדיווחים שהתקבלו בקונפדרציה הבינלאומית של האיגודים המקצועיים, ארגון העובדים הבינלאומי הגדול לו משתייכת גם ההסתדרות, בלמעלה מ-100 מדינות תנועות עבודה לקחו חלק במחאות – מפיג'י, אוסטרליה, דרום אפריקה, ארגנטינה וצ'ילה בדרום ועד לאלסקה שבארצות הברית. בין האיגודים הבודדים שלא לקחו חלק בפעילות הבינלאומיות: ההסתדרות בישראל.

אין זה מפתיע שההסתדרות לא לקחה חלק במחאת העובדים הבינלאומית. יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, מגשים את סיסמת הבחירות שלו: "הסתדרות ללא פוליטיקה". בניגוד לפוליטיקאים המבטיחים ולא מקיימים, עיני הבטיח ואף קיים מעבר למצופה. להסתדרות אין עמדות פוליטיות ואין עמדות ערכיות. למעשה, אין לה כלל עמדות.

גיא ריידר, מזכ"ל הקונפדרציה הבינלאומית, פרסם בתום יום המחאה למען עבודה הוגנת הודעה ובה נאמר: "העובדות והעובדים מגלים קוצר רוח הולך וגובר בעקבות המשבר המחריף של המדיניות הדוגלת בהתעשרותם של מעטים על חשבון העובדים. מדיניות זו, שהסירה את הפיקוח על השווקים הפיננסיים ודגלה בהורדת השכר, גורמת למשבר ההולך ומעמיק ב'כלכלה הריאלית' – קרי בייצור. כאשר הכרזנו לפני שנתיים על קיום יום בינלאומי למען עבודה הוגנת קראנו לשנות מן היסוד את כללי המשחק של הגלובליזציה ותבענו לשים קץ למדיניות הניאו-ליברלית. עתה מדיניות זו מביאה את העולם לעבר האסון הכלכלי והחברתי ודרישתנו מאז מקבלת משנה תוקף. הגיעה העת לשנות את הכיוון!".

בניגוד לריידר, עיני לא השמיע קול. הוא רוצה "הידברות" בין מעסיקים, הממשלה וההסתדרות. אבל הידברות לשם מה? מה אמורה להציע ההסתדרות במסגרת ההידברות בעת קריסתם של בנקים גדולים וחברות השקעה, ירידה של עשרות אחוזים בשווי השוק של חברות, גידול במספר המובטלים, סילוק חייבי משכנתא מבתיהם ואיום חמור על חסכונות הפנסיה של העובדים? כל אלה הם מסימני המשבר הכלכלי המחריף, הפוקד את המערכת הקפיטליסטית העולמית.

איגודים מקצועיים בכל העולם החליטו שהם לא יושבים על הגדר בעת המשבר המכרסם בשכרם של העובדים. יממה לפני יום המחאה הבינלאומי של האיגודים בעולם, התקיימה בבלגיה שביתה כללית בת יום אחד, שהורגשה היטב במערכות החינוך והבריאות, במשרדי ממשלה, באוניברסיטאות, בעיריות, בתעשייה ובייחוד בתחבורה הציבורית - שתי התחנות המהוות צומת דרכים למסילות הברזל האירופאיות: גאר דה מידי ובריסל סנטראל, שבתו כליל ותנועות הרכבות בין צרפת, בלגיה, גרמניה והולנד - פסקה. דובר האיגודים המקצועיים מסר כי "סך הכול מדובר בשביתת אזהרה. המשבר הקפיטליסטי הולך ומחריף והממשלה והמעסיקים רוצים שהעובדים ישלמו את המחיר. אם הממשלה לא תנקוט בצעדים מעשיים להגנת רמת החיים של השכירים ובני משפחותיהם נשוב לשבות ונצא אל רחובות הערים - בקרוב מאוד".

ברוח דברים אלה, מה יכולה להציע ההסתדרות לחבריה וכלל העובדים והגמלאים בישראל? על ההסתדרות לקדם תוכנית כלכלית וחברתית שעיקריה:
1. הבטחת עבודה למובטלים והעלאת דמי האבטלה לרמתם לפני 2001.
2. שינוי יסודי בדרך הפעולה של קרנות הפנסיה החדשות וביסוסן על העיקרון של פנסיה מובטחת בשיעור מסוים מהשכר ועל אגרות חוב ממשלתיות ייעודיות.
3. בניית דירות למכירה ולהשכרה בידי חברות ממשלתיות, על קרקעות ממשלתיות במחירים נמוכים, במטרה להוזיל את מחירי הדיור.
4. העלאת מס החברות ל-40% והעלאת ההשתתפות של המעבידים במימון הביטוח הלאומי ל-10% משכר עובדיהם, כדי לממן את הבנייה הציבורית והרווחה החברתית.
5. הקמת מקומות עבודה חדשים בעת אבטלה, על ידי פיתוח מואץ של מקורות אנרגיה מתחדשים והתפלת מי ים.

כמו כן, יש להחזיר את כל התקציבים שנגזלו ממערכת החינוך ומההשכלה הגבוהה, ולבצע את דו"ח ועדת וינוגרד לגבי הפחתת שכר הלימוד באוניברסיטאות.

"אין כסף" יטענו במקהלה לא כל כך עליזה אנשי האוצר, הפוליטיקאים ובעלי ההון. התשובה: הגיעה העת לצמצום תקציבי הביטחון למחציתו בדרך של ביטול כל התוכניות למלחמות נוספות, ובדרך של פינוי השטחים הכבושים במסגרת הסכם שלום צודק ויציב.

זו תכנית פשוטה, שניתן לבצעה במהירות. איך ניתן לקדם תכנית זו? הסתדרות הכללית, כלל האיגודים המקצועיים, הארגונים החברתיים, תנועות הנוער, ארגוני הסטודנטים והנשים חייבים להתאחד למערכה הציבורית החיונית הזאת להצלת החברה הישראלית.


ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית.