כן, ככה קוראים לו באמת, שם בוטני, מדעי והכל. מכונה גם "שעועית היקינטון", בגלל הפרחים, או "אזני חזיר", בגלל הפירות. (אבל כשר למהדרין). זה כוכב בשמי הפרמקלצ'ר וגינות התועלת, אין כמוהו לחן לזריזות ולברכה.
הלבלב הוא מטפס רב שנתי נכרך מהיר צימוח שמוצאו מאפריקה, ממשפחת הקטניות. בעל עלי לב כהים, גבעולים סגלגלים ועמודי פריחה גדולים ומהממים, דמויי יקינטונים ורודים סגולים. פרחים אלה הופכים במהירות לקבצים של תרמילים, שבזנים מסוימים הם ירוקים, ובאחרים סגולים בוהקים יפיפיים. התרמילים הצעירים אכילים, הטעם מזכיר שעועית ירוקה, הלבלב יכול להחליף אותה בכל מאכל.
מדריך האוכל
את התרמילים יש לקטוף בזמן, כמו את כל השעועיות, אגב, כאשר תפיחות הזרעים שבתוכו רק מתחילות להתבלט. תרמילים שנשכחו ולא נקטפו בזמן, יושארו על הצמח כדי להבשיל ולהפוך לזרעים יבשים. אלה, האחרונים, הם הזרעים היפים ביותר שראיתי מימי, מעיין שעועיות שחומות מנומרות, בעלות פס לבן בולט לאורכן. טעמן, כשהן מבושלות, מזכיר טעם של פול.
את הלבלב מגדלים מזרעים. לצערי הוא עדיין צמח איזוטרי מעט, המוכר בעיקר לאנשי פרמקלצ'ר. אם יש לכם מכר כזה, או שכן של חבר של מכר כזה, בקשו ממנו לארגן לכם זרעים אחדים, זה כל מה שדרוש. זה בדרך כלל מצליח, כי אנשי פרמקלצ'ר הם על פי רוב מפיצים נלהבים של השיטה, של מידע ושל זרעים.
חנקן חופשי
גם אם תתבוננו בתמונות הצמח ותפקחו עין גננית חדה כשאתם מטיילים ברחובות, לעיתים דווקא בגינות קטנות ומסורתיות בפריפריה תפגשו לעיתים ג'ונגל לבלב סביב חצרו של גנן ותיק ויודע דבר. חפשו שניים שלושה תרמילים יבשים עם זרעים ואתם מסודרים. הלבלב מוגדר כרב שנתי, באקלים קר יסבול בחורף וחייו יהיו קצרים יחסית. באזורים חמים יחיה שנים אחדות.
את הזרע יש לטמון לרגלי גדר, סבכה, או קיר שהתקנתם עליו חוטים או רשת, במקום שטוף שמש, מוגן ככל האפשר מרוחות חורף וקרה. משקים באופן סדיר. זהו. זה גדל כאחוז תזזית, פורח ומניב כמו משוגע - לא צריך אפילו קומפוסט. הלבלב, כבן למשפחת הקטניות, מסוגל "לקשור חנקן" מהאוויר.
החנקן הוא אחד מאבות המזון הצמחיים העיקריים. רק צמחים מאד מסוימים ניחנו ביכולת זו, שאינה רק פוטרת אותנו מהצורך להזין את הלבלב אלא הופכת אותו, בנוסף ליופיו ופריו, גם למטייב קרקע ממדרגה ראשונה, המטפח את סביבתו ומעשיר אותה בחנקן שהוא אוגר בשורשיו. הנה לכם צמח פרמקלצ'ר למופת.